היסטוריה סביבתית, ארכאולוגיה ושינויי אקלים: לתרומתו של רוני אלנבלום למחקר הבינתחומי

גלובליזציה נאו־ליברלית, תאגידים רב־לאומיים והכישלון של רפורמת האקלים הגלובלית

עבר שימושי לעולם מתחמם: הדיסציפלינה ההיסטורית ומשבר האקלים

השפעות שינוי האקלים על הבריאות: ידע ומודעות בקרב צוותי סיעוד ורפואה בישראל

  • HE
  • EN

מאמר זה עוסק ברמת הידע והמודעות באשר לשינוי האקלים והשפעתו על הבריאות בקרב צוותי רפואה וסיעוד בבתי חולים בישראל על בסיס שאלון שהועבר בקרב 202 אנשי צוותים סיעודיים ורפואיים במחלקות לרפואה דחופה ופנימית.

שינוי אקלים נחשב אחד האיומים החמורים לבריאות הציבור במאה הנוכחית. על מערכת הבריאות להיערך להתמודדות איתו ועם השלכותיו, ולעובדיה תפקיד חשוב בהיערכות. למרות זאת, מחקרים מעטים בדקו את הידע ואת המודעות של צוותי הרפואה והסיעוד ואת נכונותם לפעול לקידום ההיערכות במערכת הבריאות. מהמחקר עולה שאנשי הצוותים הרפואיים והסיעודיים הם בעלי ידע ומודעות ברמה גבוהה בנושא של שינוי האקלים. המשתתפים ייחסו רמת חשיבות בינונית־גבוהה להטמעה של תוכני לימוד בנושא שינוי האקלים והשפעותיו בלימודי הרפואה והסיעוד והצהירו על רמה בינונית־גבוהה של נכונות לפעול בנושא. ממצאי המחקר מצביעים על ידע ועניין בקרב עובדי מערכת הבריאות בישראל בתחום שכמעט לא נחשפו אליו בהכשרתם המקצועית. רמת

הידע בקרב הצוות הסיעודי גבוהה במעט מרמת הידע בקרב הצוות הרפואי. לא נמצאו הבדלים גדולים ביניהם לפי רמת ותק והכשרה. ממצא זה הולם את הממצא שלפיו עיקר הידע בתחום נרכש באינטרנט או בטלוויזיה, ולא בהכשרות מקצועיות. במערכת הבריאות בישראל טרם פותחה תוכנית הכשרה לצוותים המטפלים כחלק מן ההיערכות לשינוי האקלים. ממצאי המחקר המוצג כאן יכולים לסייע בפיתוח תוכנית מתאימה שתרתום את הצוותים להתמודדות עם משבר האקלים.

Knowledge and Awareness of Climate Change and Public Health among Nursing and Medical Staff in Israel’s Health System / Aiham Gotani, Maya Negev 

Climate change is currently one of the most serious threats to public health. The health system, therefore, must prepare itself for the crisis and its consequences. Although health system employees play an important role in this regard, few studies have examined knowledge, awareness, and readiness to act among nursing and medical staff. This paper addresses the issue, based on data collected from a questionnaire that was distributed to 202 employees of emergency and internal medicine wards in various Israeli hospitals. Results show that participants demonstrated a high level of knowledge and awareness of climate change. They attributed moderate-high importance to the inclusion of study material on climate change and its impacts and declared moderate-high readiness to act on this issue. Thus, employees of Israel’s health system demonstrated knowledge and interest in a field to which they received scant exposure during their professional training. Nursing staff were slightly more knowledgeable than medical staff, but no significant differences were found. Likewise, levels of experience or training were not differentiating factors. This concurs with the finding that most knowledge on the topic is acquired from the internet and television, and not through professional training. A climate-change preparedness program has not yet been developed for Israel’s health system. Our findings, which indicate high knowledge, moderate awareness, and moderate-high readiness to act, supports the need for development of an appropriate program to recruit these staff members for action on climate change.

עוני אנרגטי בתנאים של שינויי אקלים והשלכותיו על החוסן הקהילתי

  • HE
  • EN

בעקבות שינויי האקלים יגברו תדירותם ומשכם של גלי חום וקור, הצפות, שרפות ומספר המקרים של קריסת תשתיות חשמל. כבר היום ההערכה היא שמיליונים ברחבי העולם סובלים מאי־ביטחון אנרגטי, והצפי הוא שמספרם יגדל בגלל קושי הולך וגובר להבטיח אנרגיה מספקת לצרכים הבסיסיים של משק הבית, ובייחוד קירור, חימום, בישול והפעלה של מכשירים חשמליים. זמינות ונגישות של תשתיות אנרגיה הן רכיב ליבה של חוסן קהילתי, שהוא יכולתה של קהילה להבטיח בריאות ורווחה לחבריה בעיתות שגרה ובתקופות משבר. הספרות המחקרית מלמדת כי מיעוטים אתניים נמצאים בסיכון גבוה יותר לחוות עוני אנרגטי ורמות נמוכות של חוסן קהילתי וכי הם פגיעים במיוחד להשלכותיהם. מטרת המחקר המוצג כאן היא לבחון את הקשר שבין עוני אנרגטי ובין חוסן קהילתי בקרב האוכלוסייה הערבית במשולש ובקרב האוכלוסייה הבדואית ביישובים מוסדרים ובכפרים בלתי מוכרים בנגב באמצעות שאלונים המשלבים מדדים סובייקטיביים של תחושת עוני אנרגטי לצד תפיסות של חוסן קהילתי.

ראשית נמצא כי בקרב כלל משקי הבית שהשתתפו במחקר, שיעור המחוברים ישירות לתשתית החשמל הארצית חלקי בלבד. שנית, בקרב המשתתפים הבדואים נמצא קשר שלילי בין חוויות הקשורות לעוני אנרגטי ובין תפיסות של חוסן קהילתי, בפרט אלו הקשורות למוכנות לחירום ולאמון במנהיגות המקומית. הדבר מצביע על קבוצת אוכלוסייה זו כפגיעה במיוחד בעיתות חירום ומשבר. מסקנת המחקר היא, בין היתר, שמחסור בגישה לתשתיות חשמל בישראל אינה בעיה של פרטים או של משקי בית יחידים אלא בעיה מבנית, ויש לטפל בה ברמה הקהילתית, המוניציפלית והלאומית.

Energy Insecurity during Climate Change: Implications for Community Resilience / Haneen Shibli, Na'ama Teschner, Stav Shapira

Climate change is expected to increase the frequency and duration of heat waves and cold spells, along with floods, fires, and electricity supply interruptions. Today, it is estimated that millions of people worldwide suffer from "energy insecurity" (EI), and their numbers are expected to rise as it may become more difficult to ensure sufficient energy for basic household needs such as heating, cooling, lighting, and cooking. The availability and accessibility of energy infrastructure is a core element of community resilience (CR), which is defined as a community's ability to promote health and well-being and cope with and recover from adversity. Ethnic minorities are less likely to be energy secure and more likely to experience low levels of CR. This study explores the association between indices of energy insecurity and perceived community resilience among groups within the Arab population in Israel, using two self-report questionnaires about experiences related to EI and CR. The results reinforce existing data and indicate that the proportion of households connected to the national electricity grid through another client or not at all is high among participants. Second, EI is negatively associated with CR only among the Bedouin population, particularly the indices of "emergency preparedness" and "trust in leadership," which emphasizes the vulnerability of these communities during times of emergency and crisis. Therefore, we conclude that EI is not only an individual or household burden, but an issue with broader communal and social implications, requiring the response of decision-makers at community, municipal and national levels.

רועים ואינם נראים: חוסן, פגיעוּת ואקלים הכיבוש בקהילות רועים פלסטינים בשטחי C

  • HE
  • EN

מאמר זה עוסק בקשר שבין שינויי האקלים, שיח האקלים המלווה אותם והכיבוש הישראלי. המאמר הוא פרי עבודת שדה אתנוגרפית הבוחנת כיצד רועים פלסטינים, החיים בשטחי C תחת שליטה ישראלית, חווים את לחצי הכיבוש ואת לחצי האקלים ומתמודדים עימם. המאמר מראה כי לחצים אלה מצטיירים ככוחות שאינם ניתנים להפרדה, ואף מכוננים זה את זה.

טענתנו היא שהכיבוש מתפקד עבור הרועים הפלסטינים גם כמשטר אקלימי וכסוג של אלימות סביבתית־אקלימית המייצרת סוציו־אקולוגיה חדשה של פגיעוּת, שבתוכה משתבשים מנגנוני החוסן וההסתגלות האקלימיים של קהילות הרועים. בחלקו האמפירי של המאמר נתאר את השיבושים הסביבתיים המתרחשים כתוצאה מפרקטיקות מדינתיות של שליטה ישראלית ומפרקטיקות מתנחליות לא־מוסדרות של השתלטות על שטחי מרעה, הגבלת תנועת עדרים ומניעת גישה למים ולמשאבים נוספים. פרקטיקות מגוונות אלה מעצבות מחדש את דפוסי הרעייה והתנועה העונתיים של הרועים הפלסטינים ועדריהם.

חלקו התאורטי של המאמר מעוגן במסגרת שמציעה האקולוגיה הפוליטית כאפיסטמולוגיה הבוחנת באופן ביקורתי את המונחים החדשים־ישנים הרווחים הן במחקר והן במדיניות של משבר האקלים. המאמר מתמקד בפער שבין מונחי שיח האקלים ובין האופן ששינויי אקלים הדרגתיים מצטלבים עם לחצים אחרים. בהיבט התאורטי טענתנו היא שאף על פי שהרועים הפלסטינים בקהילות הנחקרות יודעים להתמודד עם תופעות אקלימיות כמו בצורת ממושכת, שיטפונות ותנאי חום קשים, תנאי החיים תחת כיבוש מכוננים אותם כפליטי אקלים. הסיבה לכך היא שהכיבוש משבש את הנדידה העונתית של קהילות הרועים הנוודיות־למחצה ומערער את הגמישות, את החוסן, את הידע האקלימי ואת ההסתגלות לשינויי אקלים עונתיים ושנתיים המאפיינים קהילות רועים באזורנו ובעולם. כלומר, מונחי שיח האקלים הרווח מקבלים משמעות חדשה בהקשר של קהילות אלה.

המאמר מבקש לתרום לפיתוח "אקולוגיה פוליטית של ישראל ופלסטין" כשדה מרכזי במחקר החברתי של שינוי האקלים.

The Climate of Occupation: Climate (im)mobilities and Environmental Disruptions in Pastoralist Communities in Area C / Miri Lavi-Neeman, Shahar Shilohach

This paper explores the nexus between the Israeli occupation and climate change as experienced in pastoralist communities in Area C in the Jordan Valley and Samaria. An ethnographic study of these Palestinian communities forms the basis of this paper, which argues that formal and informal practices of occupation, such as land grabs and enclosures of grazing function as a social ecological regime to produce a new social ecology of vulnerability, resilience, and climate immobilities. The paper draws on the ways in which political ecology, as an epistemological framework, engages with climate change studies. It argues theoretically that investigating the nexus between the occupation and climate change illuminates the ways we understand climate concepts and vocabularies that now compose the new hegemonic discourses of climate research and policy. The paper contributes to the understanding of pastoralism's limits and its possibilities as a mitigating practice of coping with climate change. In addition, it highlights the importance of understanding climate change as articulated with other pressures in producing vulnerability and precarity. Finally, the paper attempts to further develop a political ecology of Israel/Palestine as a powerful framework for investigating sociopolitical dimensions of climate change in the region.

שירת אקלים: משבר האקלים וייצוגיו בשירה ישראלית עכשווית כסוג מיוחד של אקפרסיס

  • HE
  • EN

שירת אקלים היא שירה הנכתבת בתגובה למשבר האקלים העולמי; במרכזה – קינה על הפגיעה בטבע, ובכללו רכיביו החיים והדוממים. המאמר מתאר את אופני הפעולה של שירת האקלים ומראה כיצד הנושא הזה, המורכב והקשה להמחשה, מעוצב מבחינה פואטית.

הממצא הבולט העולה מן הבחינה המדוקדקת של ארבעת השירים שנבחרו למאמר הוא השימוש הנרחב ששירת אקלים עושה באקפרסיס – תיאור שירי של דימוי ויזואלי. בעיקרו של דבר, שירת אקלים מגיבה לתצלומים אייקוניים מן התקשורת המתעדים זירות של משבר האקלים בעולם. מהלך פואטי זה מאפשר למשוררים ולמשוררות ישראלים לצאת מן המסגרת המקומית המצומצמת יחסית המאפיינת את השיח השירי היהודי־עברי־ישראלי ולחבור אל משוררי אקלים בעולם המערבי – כולם פועלים ומגיבים למען הגשמתה של מטרה משותפת.

Climate Poetry: Climate Crisis and its Representations in Contemporary Israeli Poetry as a Special Kind of Ekphrasis / Vered Tohar, Adi Wolfson

The global climate crisis has spawned a genre of climate poetry centered on mourning the damage to nature and its biotic and abiotic components. This article describes how climatic poetry functions, and how a complex subject that is difficult to describe is poetically shaped. The main finding that emerged from the poems we examined was the use of ekphrasis, a detailed description of a work of visual art. We found that Israeli climate poetry responds to iconic photographs from global media that document, describe, and respond to scenes of climate change. Through this literary device, Israeli poets can break out of the relatively limited, local framework that characterizes Jewish-Hebrew-Israeli poetic discourse. Together with climate poets in the West, they will be able to respond to the crisis and work towards a common goal.

פרספקטיבה מגדרית בהיערכות של רשויות מקומיות למשבר האקלים

  • HE
  • EN

בעשור האחרון הצטברו עדויות מחקריות על פגיעוּתן הייחודית של נשים באירועי אקלים קיצוני. בעיקר מתועד העומס הלא־פרופורציונלי המוטל על נשים כתוצאה מנזקים בריאותיים, דפוסים מגדריים בחלוקת התפקידים במשפחה והעלייה במספר מקרי האלימות המגדרית בעת אירועי חירום אלו. בעוד הספרות המחקרית מציעה קשת של כלים לחיזוק ההתייחסות למגדר בתוכניות היערכות למשבר האקלים, טרם אומצה החשיבה המגדרית בפיתוח של תוכניות היערכות מקומיות, ולא נבחנו התנאים הניהוליים המקשים על יישומן. משבר הקורונה עשוי להיות חלון מדיניות לקידום התייחסות מגדרית בהיערכות לאירועי חירום אקלימי, מאחר שהצרכים הייחודיים לנשים כאימהות, כעובדות וכבנות זוג במערכות יחסים אלימות נותרו ללא מענה מספק.

מחקרנו בחן באילו תנאים ההשלכות המגדריות של משבר הקורונה עשויות לשמש חלון מדיניות לקידום נקודת מבט מגדרית בתוכניות היערכות מוניציפליות למשבר האקלים. בהסתמך על 20 ראיונות עם מנהלים ומנהלות מהדרג הבכיר ברשויות מקומיות בישראל, ממצאי המחקר חושפים כיצד הם מבינים את ההיבט המגדרי במצבי חירום ומהם החסמים להכללת שוויון מגדרי בפיתוח של תוכניות היערכות למצבי חירום אקלימי. יישומה של הפרספקטיבה המגדרית שפותחה במחקרנו תרם לחשיפת החסמים המרכזיים להפקת לקחים. נמצא כי הכרה חלקית בפגיעוּת המגדרית לצד ביטחון בהתנהלות של הרשות המקומית, דיאלוג חסר בין המחלקות ברשות המקומית והתפיסה המקובלת היום בישראל של ניהול אוכלוסייה בחירום מקשים על התהליך של הפקת לקחים מן ההתמודדות עם ההשלכות של משבר הקורונה לצורך אימוץ מדיניות המודעת למגדר בהיערכות לקראת מצב החירום הבא.

A Gender Perspective on Local Authority Adaptation Plans for Climate Change : COVID-19 as a Policy Window / Karni Krigel, Anat Tchetchik, Nir Cohen and Orly Benjamin

Over the past decade, evidence has pointed to the differentiated vulnerability of women to extreme climate events, This is manifested by the shouldering of increased healthcare needs and exposure to surging gender violence. Mechanisms proposed for addressing this situation have not been implemented, leading to a neglect of the needs of women as mothers, employees and abused partners during the COVID-19 crisis. Up until recently, a gender perspective was not applied to the analysis of local authority adaptation plans for climate change. Lessons learned during the COVID-19 crisis could constitute a policy window for promoting gender understanding in plans related to climate emergencies.

Our study aims to present a gender perspective on emergency planning and management in local governments while examining the heightening of gender awareness reflected in these plans. For this purpose, twenty senior administrators in local authority agencies were interviewed about their management of the COVID-19 crisis and about any lessons that could be applied to climate emergencies. The analysis revealed two administrative barriers to the incorporation of gender awareness in climate change planning. The first was a dissociation between the sense of confidence in managing the crisis and the reality of lack of response to gendered needs; the second disconnected the transfer of responsibility to welfare departments from relevant tool kits for understanding extreme climate events and their gendered significance. We discuss these gaps, keeping in mind that a discourse of climate justice and its gendered ramifications has been slow to forge.

משברי המים ומשבר האקלים בתקשורת הישראלית: שיח אירועי בצורות בעיתונים ובקמפיינים לחיסכון במים

  • HE
  • EN

מחקרי תקשורת סביבתית ממליצים להשתמש באירועי מזג אוויר קיצוני כדי להסביר לציבור את הסכנות הצפויות ממשבר האקלים על ידי הדגמת השפעתו על חיי היום־יום. מתחילת המאה ה־21 היו בישראל שלוש בצורות ארוכות, ושינוי האקלים צפוי להגביר את הלחץ על מקורות המים במדינה. מאמר זה בודק אם הייצוג התקשורתי של בצורות אלו והתגובה אליהן התייחס להקשר של שינוי האקלים וההתמודדות עימו ובוחן בתוך כך גם דפוסי שיח של דה־פוליטיזציה של חוסן סביבתי. המחקר מתבסס על ניתוח שיח אורכי של הסיקור בארבעה עיתונים – ידיעות אחרונות, הארץ, כלכליסט ודה מרקר – במהלך שלוש חקירות מוסדיות של מדיניוּת המים הלאומית (אחת בכל בצורת): ועדת חקירה פרלמנטרית (2001–2002), ועדת חקירה ממלכתית (2008–2010) ודוח מבקר המדינה (2018); וכן של תשדירי שירות מטעם רשות המים (2008–2018).

הממצאים מראים שבכל התקופות מסגרו העיתונים את הסיקור כ"משבר מים" שנגרם בשל "מחדל ממשלתי" ו"חוסר איזון בין היצע לביקוש", שייפתר בעתיד באמצעות התפלת מי ים ומנגנוני תמחור. בשתי התקופות הראשונות שינוי האקלים כמעט שלא הוזכר בהקשר של הבצורות – רק ב־1.8% מהכתבות בשנים 2001–2002 ו־3.4% בשנים 2008–2010. בתקופה השלישית הורחב ההקשר האקלימי ל־16% מהסיקור. בד בבד, תשדירי השירות חיזקו עד 2018 את נרטיב "משבר המים" במנותק ממשבר האקלים. הניתוק הדיסקורסיבי בין משבר האקלים למשברי המים שירת מגמות של דה־פוליטיזציה, שצמצמה את האפשרות להטמעה של מדיניות מים היוצרת חוסן אקלימי ולא רק חוסן בצורת.

Water Crises and Climate Crisis in Israel’s Media: Discourse of Droughts in Newspapers and Water Conservation Campaigns / Shai Kassirer

Studies in the field of environmental communication recommend using extreme weather events to explain the risks and effects of the climate crisis on daily life. Since the beginning of the century, Israel has experienced three lengthy droughts, and climate change is expected to exert increased pressure on its water resources. This paper deals with the ways in which the media has represented these droughts, focusing on the depoliticization of causes and solutions, and the connection to climate change.

Research methods included longitudinal discourse analysis of water conservation campaigns produced by the Israel Water Authority in 2008-2018, and articles published in Yedioth Ahronoth, Haaretz, Calcalist and The Marker during three investigations of national water policies: a Parliamentary Inquiry Committee (2001-2002), a National Inquiry Committee (2008-2010) and a State Comptroller Report (2018).  

The findings show that in each period, the newspapers framed the coverage as a “water crisis” caused by “supply and demand imbalance” which could be solved by seawater desalination and pricing adjustments. During the first two investigations, climate change was mentioned in, respectively, only 1.8% and 3.4% of the news items covering the drought (mainly in Haaretz). In contrast, during the third investigation, climate change was mentioned in 16% of the items. In parallel, until 2018, the conservation campaigns promoted the narrative of a “water crisis” detached from climate change

In conclusion, the discursive disconnect between the climate crisis and the water crises strengthen trends of depoliticization, which leads to reduced prospects for assimilating water policies that create climatic resilience and not just drought resilience.

הורים למען האקלים: רגשות הוריים באקטיביזם האקלימי של פעילי התנועה בישראל

  • HE
  • EN

מאמר זה בוחן – באמצעות התמקדות באקטיביזם האקלימי של פעילים ישראלים בתנועת "הורים למען האקלים" – את האופן שבו רגשות מעורבים בפעולה פוליטית. וביתר פירוט: המאמר בוחן את המופעים השונים של פחד בגיוס פעילים ובהנעה לפעולה של תנועת אקלים בראשית דרכה ומאפיין את פעילותה על בסיס ממצאי בחינה זו.

"הורים למען האקלים" היא תנועה ישראלית שנוסדה ב־2019 ופועלת כחלק מקואליציה של תנועות שמטרתן להתמודד עם משבר האקלים ולהביא אותו למודעות הציבור. התנועה מונה כ־30 פעילות ופעילים מרכזיים ועוד כמה מאות תומכים, כולם פועלים לקידום נושאים דוגמת הסטת השקעות של קרנות פנסיה וקידום הכרזה על מצב חירום אקלימי.

המאמר מציע מסגרת אנליטית להבנת הייחודיות שבאקטיביזם האקלימי של תנועת הורים, והשאלות העומדות בבסיסו הן איזה שימוש הפעילים עושים ברגשות במסגרת האקטיביזם שלהם, ומהי משמעותם של רגשות אלה ברטוריקה המשמשת את חברי התנועה.

הנתונים למחקר נאספו בעבודת שדה איכותנית שכללה ראיונות עומק עם פעילים מרכזיים, השתתפות בהרצאות ובמפגשים מקוונים וניתוח טקסטים שהתפרסמו באתר האינטרנט, בבלוג ובקבוצת הפייסבוק של התנועה בשנה הראשונה לאחר היווסדה.

ניתוח תמטי פרשני העלה שפעילותם של פעילי התנועה "הורים למען האקלים" רוויה ברגשות פחד ואשמה, והללו ממסגרים את פעולתם ככזו המתמקדת באחריותם ההורית לגורל ילדיהם הפרטיים ולגורל דור שלם של ילדים ברחבי העולם. רגשות אלו מיתרגמים לשיח פוליטי־סביבתני־אקלימי המשמש את ההורים החברים בתנועה להנעת פעילים וכאפיק לגיוס חברים חדשים לתנועה. פעילי התנועה קוראים לאחריות הורית בהתמודדות עם משבר האקלים, אך הם אינם מציגים תפיסת עולם קוהרנטית ואינם מגדירים באופן מעשי כיצד יש לפעול.

The Parents for Climate Movement: Parental Emotions as an Element of Activism for the Movement’s Israeli Members/ Einat Zamwel 

This article examines how emotions motivate political action; specifically, the use of fear in the climate activism of members of a young climate movement in Israel. The article focuses on the Parents for Climate organization, an Israeli movement founded in 2019 as part of a coalition of movements formed to deal with the climate crisis and raise public awareness. With some thirty main activists and several hundred supporters, the organization promotes issues such as diversion of pension funds and promoting the declaration of a climate emergency. This study offers an analytic framework for understanding the uniqueness of climate activism as a parent’s movement. The study was guided by the following research questions: How do movement members use emotions, and what is the meaning of these emotions in the rhetoric used by the activists? The findings are based on the analysis of data collected in the course of qualitative fieldwork, which included in-depth interviews with key activists, participation in online lectures and meetings, and analysis of texts published on the group’s website, blog, and Facebook group. Thematic-interpretive analysis showed that members of Parents for Climate frame their activism as motivated by their parental responsibility for their children’s future, and the future of generations of children worldwide. These views are laden with emotion, particularly various nuances of fear, which the activists translate into a political-environmental discourse used to motivate and recruit others. While members of Parents for Climate call for parental responsibility regarding the climate crisis, they do not offer practical suggestions for specific actions.

הרומן הישראלי, משבר האקלים וביקורת האנתרופוצנטריות

  • HE
  • EN

מאמר זה מציג מיפוי וניתוח ראשוני מסוגו של שדה הסיפורת האקלימית (climate fiction) בספרות הישראלית. הוא בודק אם השדה הזה קיים בה בכלל, ואם כן – מה מאפייניו. בהשראת ביקורת הספרות הסביבתית (ecocriticism), החוקרת את הספרות מנקודת מבט אקולוגית ובוחנת בין היתר את ייצוגם הספרותי של יחסי הגומלין בין האדם לסביבתו, המאמר דן בתגובת הסיפורת הישראלית העכשווית, ובעיקר הרומן, למשבר האקלים ולהשלכותיו. בנוסף, וכמפתח לדיון, הוא מציע המשגה תאורטית של האנתרופוצנטריות הגלומה במעשה הסיפר (narration) כתופעה יחסית, המאפשרת להבחין בין ייצוגים ספרותיים אנתרופוצנטריים יותר ופחות.

בהתבססו על המתודה המכונה "קריאה רחוקה" (distant reading), המאמר מראה שבמבט־על הסיפורת הישראלית כמעט מתעלמת ממשבר האקלים, למרות העלייה בעיסוק בסוגיות האקלים והסביבה בסוגות לא־בדיוניות בעשור האחרון. עוד טוען המאמר, בהסתמכו על קריאה קרובה (close reading), שגם מנקודת מבט קרובה יותר, ההתייחסויות המעטות למשבר האקלים בסיפורת זו אינן מציעות, בדרך כלל, בשורה ספרותית של ממש. ארבעה רומנים אקלימיים ייצוגיים – מאת חמוטל שבתאי (1997), רועי בית לוי (2014), אסף צפור (2019) ומור קדישזון (2021) – ניצבים במוקד הדיון, לצד כמה יצירות נוספות העומדות בשוליו. המאמר מנתח אותם ועומד על האמצעים האמנותיים הפואטיים והצורניים האופייניים להם. מהניתוח עולה כי שלושת הרומנים הראשונים לעיל הם דיסטופיות מובהקות, המותירות רושם אנתרופוצנטרי במובהק. משבר האקלים משמש בהם רקע להתרחשות, בעוד בחזית ניצבות סוגיות שמעסיקות את הספרות העברית המודרנית מימים ימימה. הרומן הרביעי, לעומת זאת, עשוי לבשר על התפתחות חדשה בתחום, המתקרבת אל תפיסות אנתרופוצנטריות פחות, המכילות נקודות מבט מורכבות יותר על משבר האקלים.

The Hebrew Novel, the Climate Crisis, and the Limits of Anthropocentrism / Itay Marienberg-Milikovsky, Lia Charbit

This article presents an initial mapping and analysis of climate fiction in Israeli literature, inspired by contemporary environmental literary criticism (ecocriticism). We discuss Hebrew fiction – particularly novels – from an ecological angle, literary representations of the human–nature relationship, and outlines the response to various consequences of the climate crisis.

By conceptualizing the inherent anthropocentrism of narration as a relative phenomenon, the article proposes a way to differentiate between greater and lesser anthropocentric literary representations. Over the past decade, nonfiction Hebrew genres have touched upon climate and environmental issues more than in the past. However, an overview based on distant reading shows that Hebrew fiction has almost ignored the climate crisis. Even close reading shows that the few references found in Hebrew fiction do not, on the whole, offer significant literary innovation.

The artistic ways, forms, and poetic developments of four novels (by Hamutal Shabtai (1997), Roi Bet Levi (2014), Asaf Zippor (2019), and Mor Kadishzon (2021)) are the focus of this article. The first three novels are distinctly dystopian, giving a largely anthropocentric impression, with the climate crisis serving mostly as a backdrop for themes that have occupied modern Hebrew literature from its inception. The fourth novel is less anthropocentric and offers more complex perspectives on the current crisis, heralding a development in Hebrew climate fiction.

מה משתקף מאגם החולה?

מיה דואני. האגם הנעלם: החולה כסמל להשתנות היחסי לסביבה במדינת ישראל. ירושלים: יד יצחק בן־צבי. 181 עמודים.

שגשוג – כן! אבל לא על חשבון האוטונומיה!

מנחם מאוטנר. אוטונומיה ושגשוג: לקראת ליברליזם סוציאל־דמוקרטי. ירושלים: כרמל, 2021. 312 עמודים + 13 עמודים לא ממוספרים.

החברה החרדית בישראל: אתגריה של התבוננות מכמה נקודות מבט

בנימין בראון. חברה בתמורה: מבנים ותהליכים ביהדות החרדית. ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2021. 483 עמודים.

מסע בשבילי הסוציולוגיה בישראל

אורי רם. הסוציולוגיה הישראלית: היסטוריה רעיונית, 1882–2018. מדרשת בן־גוריון: מכון בן־גוריון לחקר ישראל והציונות – אוניברסיטת בן־גוריון בנגב, 2020. 312 עמודים.

הסוציולוגיה הביקורתית של ההיסטוריה הארוכה של המזרחים

אביעד מורנו, נח גרבר, אסתר מאיר־גליצנשטיין ועופר שיף (עורכים). ההיסטוריה הארוכה של המזרחים: כיוונים חדשים בחקר יהודי ארצות האסלאם. שדה בוקר: מכון בן־גוריון לחקר ישראל והציונות – אוניברסיטת בן־גוריון בנגב, 2021. 551 עמודים.

חילון הקודש וקידוש החילון: התנ"ך בשירות הלאומיות

עפרי אילני ואבנר בן־עמוס (עורכים). גוי קדוש: תנ"ך ולאומיות בעידן המודרני. ירושלים: כרמל, 2021. 378 עמודים + 24 עמודים לא ממוספרים.

פופוליזם בישראל ותגובת הנגד הפוליטית כלפי מערכת המשפט

עמיחי כהן. מלחמות הבג"ץ: המהפכה החוקתית ומהפכת הנגד. מודיעין וירושלים: כנרת זמורה דביר בשיתוף עם המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2020. 348 עמודים.

חצי היובל שהכלכלה הישראלית שינתה בו את פניה

אבי בן־בסט, ראובן גרונאו ואסף זוסמן (עורכים). אורות וצללים בכלכלת השוק: המשק הישראלי 1995–2017. תל אביב [וירושלים]: עם עובד והמכון למחקר כלכלי בישראל על שם מוריס פאלק, 2020. 845 עמודים.

  • HE

דמיון חומרי: אמנות ישראלית מאוסף המוזיאון היא תצוגת הקבע החדשה של אוסף האמנות הישראלית במוזיאון תל אביב לאמנות. בתערוכה יוצגו מעל 120 יצירות של מיטב האמניות והאמנים, חלקן ידועות ומוּכּרות ומקצתן מוצגות בפעם הראשונה. התערוכה דמיון חומרי נפרדת מסיפורה של אמנות ישראל כנראטיב כרונולוגי המקביל לסיפור הלאומי. דמיון חומרי הוא מודל של מחשבה שטבע הפילוסוף גסטון בשלאר, בשנים של התעמקות בארבעת יסודות החומר — אדמה, מים, אוויר ואש — ובאופני התגלמותם בדמיון וביצירה. הדמיון החומרי משגשג בדיאלוג בין חומרי העולם ובין דימויים קדומים, ארכיטיפים שנאספו בתודעה האנושית ונטבעו בהכרתנו.

האמנים המשתתפים: ווליד אבו-שקרה, אתי אברג'יל, לארי אברמסון, עליזה אורבך, אביבה אורי, חנה אורלוף, ברכה ל' אטינגר, צבי אלדובי, אלימה, מעיין אליקים, דליה אמוץ, ליאון אנגלסברג, קטה אפרים-מרכוס, אריה ארוך, ביאנקה אשל-גרשוני, יוסף בודקו, יהושע (שוקי) בורקובסקי, יעל בורשטיין, נפתלי בזם, ארנון בן-דוד, איתן בן-משה, אסף בן-צבי, "בצלאל", עדינה בר-און, עדו בר-אל, יואב בראל, שמואל בק, אדם ברג, יוסי ברגר, בלה בריזל, דגנית ברסט, מיכה בר-עם, ציבי גבע, נחום גוטמן, יצחק גולומבק, מיכאל גיטלין, דוד גינתון, גדעון גכטמן, יאיר גרבוז, מיכאל גרובמן, מיכאל גרוס, יהושע גרוסברד, משה גרשוני, אליהו גת, משה גת, נורית דוד, שושנה היימן, שמואל הירשנברג, יוסף הלוי, מיכל הלפמן, עמנואל הצופה, גל וינשטיין, יוסף זריצקי, אירית חמו, שחר יהלום, אתי יעקובי, רות דורית יעקובי, מרים כבסה, חן כהן, מירית כהן, פנחס כהן גן, רפי לביא, יהודית לוין, פנחס ליטבינובסקי, אלה ליטביץ, בתיה לישנסקי, הלמר לרסקי, משה מטוסובסקי, יעקב מישורי, אברהם מלניקוב, מריאן, מיכל נאמן, איברהים נובאני, יהושע נוישטיין, נורה ונעמי, משה ניניו, לאה ניקל, אפרת נתן, מריה סאלח-מחאמיד, אבי סבח, מיכאל סגן-כהן, סולטנה סורוז'ון, הדס סט, פסח סלבוסקי, פורת סלומון, אבשלום עוקשי, אלי פטל, מרדכי פיטקין, סיגל פרימור, נעמה צבר, בן ציון, זויה צ'רקסקי-נאדי, חיים קיוה, משה קסטל, אורי קצנשטיין, יחיאל קריזה, זאב רבן, ראובן רובין, גלעד רטמן, דוד ריב, רחל שביט, בנו שוץ, יעקב שטיינהרדט, משה שטרנשוס, רות שלוס, שמואל שלזינגר, הנרי שלזניאק, יחיאל שמי, פאטמה שנאן, ציונה תג'ר, יגאל תומרקין

אוצרת: דלית מתתיהו | ללא תאריך נעילה

  • HE

דמיון חומרי: אמנות ישראלית מאוסף המוזיאון היא תצוגת הקבע החדשה של אוסף האמנות הישראלית במוזיאון תל אביב לאמנות. בתערוכה יוצגו מעל 120 יצירות של מיטב האמניות והאמנים, חלקן ידועות ומוּכּרות ומקצתן מוצגות בפעם הראשונה. התערוכה דמיון חומרי נפרדת מסיפורה של אמנות ישראל כנראטיב כרונולוגי המקביל לסיפור הלאומי. דמיון חומרי הוא מודל של מחשבה שטבע הפילוסוף גסטון בשלאר, בשנים של התעמקות בארבעת יסודות החומר — אדמה, מים, אוויר ואש — ובאופני התגלמותם בדמיון וביצירה. הדמיון החומרי משגשג בדיאלוג בין חומרי העולם ובין דימויים קדומים, ארכיטיפים שנאספו בתודעה האנושית ונטבעו בהכרתנו.

האמנים המשתתפים: ווליד אבו-שקרה, אתי אברג'יל, לארי אברמסון, עליזה אורבך, אביבה אורי, חנה אורלוף, ברכה ל' אטינגר, צבי אלדובי, אלימה, מעיין אליקים, דליה אמוץ, ליאון אנגלסברג, קטה אפרים-מרכוס, אריה ארוך, ביאנקה אשל-גרשוני, יוסף בודקו, יהושע (שוקי) בורקובסקי, יעל בורשטיין, נפתלי בזם, ארנון בן-דוד, איתן בן-משה, אסף בן-צבי, "בצלאל", עדינה בר-און, עדו בר-אל, יואב בראל, שמואל בק, אדם ברג, יוסי ברגר, בלה בריזל, דגנית ברסט, מיכה בר-עם, ציבי גבע, נחום גוטמן, יצחק גולומבק, מיכאל גיטלין, דוד גינתון, גדעון גכטמן, יאיר גרבוז, מיכאל גרובמן, מיכאל גרוס, יהושע גרוסברד, משה גרשוני, אליהו גת, משה גת, נורית דוד, שושנה היימן, שמואל הירשנברג, יוסף הלוי, מיכל הלפמן, עמנואל הצופה, גל וינשטיין, יוסף זריצקי, אירית חמו, שחר יהלום, אתי יעקובי, רות דורית יעקובי, מרים כבסה, חן כהן, מירית כהן, פנחס כהן גן, רפי לביא, יהודית לוין, פנחס ליטבינובסקי, אלה ליטביץ, בתיה לישנסקי, הלמר לרסקי, משה מטוסובסקי, יעקב מישורי, אברהם מלניקוב, מריאן, מיכל נאמן, איברהים נובאני, יהושע נוישטיין, נורה ונעמי, משה ניניו, לאה ניקל, אפרת נתן, מריה סאלח-מחאמיד, אבי סבח, מיכאל סגן-כהן, סולטנה סורוז'ון, הדס סט, פסח סלבוסקי, פורת סלומון, אבשלום עוקשי, אלי פטל, מרדכי פיטקין, סיגל פרימור, נעמה צבר, בן ציון, זויה צ'רקסקי-נאדי, חיים קיוה, משה קסטל, אורי קצנשטיין, יחיאל קריזה, זאב רבן, ראובן רובין, גלעד רטמן, דוד ריב, רחל שביט, בנו שוץ, יעקב שטיינהרדט, משה שטרנשוס, רות שלוס, שמואל שלזינגר, הנרי שלזניאק, יחיאל שמי, פאטמה שנאן, ציונה תג'ר, יגאל תומרקין

אוצרת: דלית מתתיהו | ללא תאריך נעילה

השפעות שינוי האקלים על הבריאות: ידע ומודעות בקרב צוותי סיעוד ורפואה בישראל

  • HE
  • EN

מאמר זה עוסק ברמת הידע והמודעות באשר לשינוי האקלים והשפעתו על הבריאות בקרב צוותי רפואה וסיעוד בבתי חולים בישראל על בסיס שאלון שהועבר בקרב 202 אנשי צוותים סיעודיים ורפואיים במחלקות לרפואה דחופה ופנימית.

שינוי אקלים נחשב אחד האיומים החמורים לבריאות הציבור במאה הנוכחית. על מערכת הבריאות להיערך להתמודדות איתו ועם השלכותיו, ולעובדיה תפקיד חשוב בהיערכות. למרות זאת, מחקרים מעטים בדקו את הידע ואת המודעות של צוותי הרפואה והסיעוד ואת נכונותם לפעול לקידום ההיערכות במערכת הבריאות. מהמחקר עולה שאנשי הצוותים הרפואיים והסיעודיים הם בעלי ידע ומודעות ברמה גבוהה בנושא של שינוי האקלים. המשתתפים ייחסו רמת חשיבות בינונית־גבוהה להטמעה של תוכני לימוד בנושא שינוי האקלים והשפעותיו בלימודי הרפואה והסיעוד והצהירו על רמה בינונית־גבוהה של נכונות לפעול בנושא. ממצאי המחקר מצביעים על ידע ועניין בקרב עובדי מערכת הבריאות בישראל בתחום שכמעט לא נחשפו אליו בהכשרתם המקצועית. רמת

הידע בקרב הצוות הסיעודי גבוהה במעט מרמת הידע בקרב הצוות הרפואי. לא נמצאו הבדלים גדולים ביניהם לפי רמת ותק והכשרה. ממצא זה הולם את הממצא שלפיו עיקר הידע בתחום נרכש באינטרנט או בטלוויזיה, ולא בהכשרות מקצועיות. במערכת הבריאות בישראל טרם פותחה תוכנית הכשרה לצוותים המטפלים כחלק מן ההיערכות לשינוי האקלים. ממצאי המחקר המוצג כאן יכולים לסייע בפיתוח תוכנית מתאימה שתרתום את הצוותים להתמודדות עם משבר האקלים.

Knowledge and Awareness of Climate Change and Public Health among Nursing and Medical Staff in Israel’s Health System / Aiham Gotani, Maya Negev 

Climate change is currently one of the most serious threats to public health. The health system, therefore, must prepare itself for the crisis and its consequences. Although health system employees play an important role in this regard, few studies have examined knowledge, awareness, and readiness to act among nursing and medical staff. This paper addresses the issue, based on data collected from a questionnaire that was distributed to 202 employees of emergency and internal medicine wards in various Israeli hospitals. Results show that participants demonstrated a high level of knowledge and awareness of climate change. They attributed moderate-high importance to the inclusion of study material on climate change and its impacts and declared moderate-high readiness to act on this issue. Thus, employees of Israel’s health system demonstrated knowledge and interest in a field to which they received scant exposure during their professional training. Nursing staff were slightly more knowledgeable than medical staff, but no significant differences were found. Likewise, levels of experience or training were not differentiating factors. This concurs with the finding that most knowledge on the topic is acquired from the internet and television, and not through professional training. A climate-change preparedness program has not yet been developed for Israel’s health system. Our findings, which indicate high knowledge, moderate awareness, and moderate-high readiness to act, supports the need for development of an appropriate program to recruit these staff members for action on climate change.

מה משתקף מאגם החולה?

מיה דואני. האגם הנעלם: החולה כסמל להשתנות היחסי לסביבה במדינת ישראל. ירושלים: יד יצחק בן־צבי. 181 עמודים.

שגשוג – כן! אבל לא על חשבון האוטונומיה!

מנחם מאוטנר. אוטונומיה ושגשוג: לקראת ליברליזם סוציאל־דמוקרטי. ירושלים: כרמל, 2021. 312 עמודים + 13 עמודים לא ממוספרים.

עוני אנרגטי בתנאים של שינויי אקלים והשלכותיו על החוסן הקהילתי

  • HE
  • EN

בעקבות שינויי האקלים יגברו תדירותם ומשכם של גלי חום וקור, הצפות, שרפות ומספר המקרים של קריסת תשתיות חשמל. כבר היום ההערכה היא שמיליונים ברחבי העולם סובלים מאי־ביטחון אנרגטי, והצפי הוא שמספרם יגדל בגלל קושי הולך וגובר להבטיח אנרגיה מספקת לצרכים הבסיסיים של משק הבית, ובייחוד קירור, חימום, בישול והפעלה של מכשירים חשמליים. זמינות ונגישות של תשתיות אנרגיה הן רכיב ליבה של חוסן קהילתי, שהוא יכולתה של קהילה להבטיח בריאות ורווחה לחבריה בעיתות שגרה ובתקופות משבר. הספרות המחקרית מלמדת כי מיעוטים אתניים נמצאים בסיכון גבוה יותר לחוות עוני אנרגטי ורמות נמוכות של חוסן קהילתי וכי הם פגיעים במיוחד להשלכותיהם. מטרת המחקר המוצג כאן היא לבחון את הקשר שבין עוני אנרגטי ובין חוסן קהילתי בקרב האוכלוסייה הערבית במשולש ובקרב האוכלוסייה הבדואית ביישובים מוסדרים ובכפרים בלתי מוכרים בנגב באמצעות שאלונים המשלבים מדדים סובייקטיביים של תחושת עוני אנרגטי לצד תפיסות של חוסן קהילתי.

ראשית נמצא כי בקרב כלל משקי הבית שהשתתפו במחקר, שיעור המחוברים ישירות לתשתית החשמל הארצית חלקי בלבד. שנית, בקרב המשתתפים הבדואים נמצא קשר שלילי בין חוויות הקשורות לעוני אנרגטי ובין תפיסות של חוסן קהילתי, בפרט אלו הקשורות למוכנות לחירום ולאמון במנהיגות המקומית. הדבר מצביע על קבוצת אוכלוסייה זו כפגיעה במיוחד בעיתות חירום ומשבר. מסקנת המחקר היא, בין היתר, שמחסור בגישה לתשתיות חשמל בישראל אינה בעיה של פרטים או של משקי בית יחידים אלא בעיה מבנית, ויש לטפל בה ברמה הקהילתית, המוניציפלית והלאומית.

Energy Insecurity during Climate Change: Implications for Community Resilience / Haneen Shibli, Na'ama Teschner, Stav Shapira

Climate change is expected to increase the frequency and duration of heat waves and cold spells, along with floods, fires, and electricity supply interruptions. Today, it is estimated that millions of people worldwide suffer from "energy insecurity" (EI), and their numbers are expected to rise as it may become more difficult to ensure sufficient energy for basic household needs such as heating, cooling, lighting, and cooking. The availability and accessibility of energy infrastructure is a core element of community resilience (CR), which is defined as a community's ability to promote health and well-being and cope with and recover from adversity. Ethnic minorities are less likely to be energy secure and more likely to experience low levels of CR. This study explores the association between indices of energy insecurity and perceived community resilience among groups within the Arab population in Israel, using two self-report questionnaires about experiences related to EI and CR. The results reinforce existing data and indicate that the proportion of households connected to the national electricity grid through another client or not at all is high among participants. Second, EI is negatively associated with CR only among the Bedouin population, particularly the indices of "emergency preparedness" and "trust in leadership," which emphasizes the vulnerability of these communities during times of emergency and crisis. Therefore, we conclude that EI is not only an individual or household burden, but an issue with broader communal and social implications, requiring the response of decision-makers at community, municipal and national levels.

החברה החרדית בישראל: אתגריה של התבוננות מכמה נקודות מבט

בנימין בראון. חברה בתמורה: מבנים ותהליכים ביהדות החרדית. ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2021. 483 עמודים.

רועים ואינם נראים: חוסן, פגיעוּת ואקלים הכיבוש בקהילות רועים פלסטינים בשטחי C

  • HE
  • EN

מאמר זה עוסק בקשר שבין שינויי האקלים, שיח האקלים המלווה אותם והכיבוש הישראלי. המאמר הוא פרי עבודת שדה אתנוגרפית הבוחנת כיצד רועים פלסטינים, החיים בשטחי C תחת שליטה ישראלית, חווים את לחצי הכיבוש ואת לחצי האקלים ומתמודדים עימם. המאמר מראה כי לחצים אלה מצטיירים ככוחות שאינם ניתנים להפרדה, ואף מכוננים זה את זה.

טענתנו היא שהכיבוש מתפקד עבור הרועים הפלסטינים גם כמשטר אקלימי וכסוג של אלימות סביבתית־אקלימית המייצרת סוציו־אקולוגיה חדשה של פגיעוּת, שבתוכה משתבשים מנגנוני החוסן וההסתגלות האקלימיים של קהילות הרועים. בחלקו האמפירי של המאמר נתאר את השיבושים הסביבתיים המתרחשים כתוצאה מפרקטיקות מדינתיות של שליטה ישראלית ומפרקטיקות מתנחליות לא־מוסדרות של השתלטות על שטחי מרעה, הגבלת תנועת עדרים ומניעת גישה למים ולמשאבים נוספים. פרקטיקות מגוונות אלה מעצבות מחדש את דפוסי הרעייה והתנועה העונתיים של הרועים הפלסטינים ועדריהם.

חלקו התאורטי של המאמר מעוגן במסגרת שמציעה האקולוגיה הפוליטית כאפיסטמולוגיה הבוחנת באופן ביקורתי את המונחים החדשים־ישנים הרווחים הן במחקר והן במדיניות של משבר האקלים. המאמר מתמקד בפער שבין מונחי שיח האקלים ובין האופן ששינויי אקלים הדרגתיים מצטלבים עם לחצים אחרים. בהיבט התאורטי טענתנו היא שאף על פי שהרועים הפלסטינים בקהילות הנחקרות יודעים להתמודד עם תופעות אקלימיות כמו בצורת ממושכת, שיטפונות ותנאי חום קשים, תנאי החיים תחת כיבוש מכוננים אותם כפליטי אקלים. הסיבה לכך היא שהכיבוש משבש את הנדידה העונתית של קהילות הרועים הנוודיות־למחצה ומערער את הגמישות, את החוסן, את הידע האקלימי ואת ההסתגלות לשינויי אקלים עונתיים ושנתיים המאפיינים קהילות רועים באזורנו ובעולם. כלומר, מונחי שיח האקלים הרווח מקבלים משמעות חדשה בהקשר של קהילות אלה.

המאמר מבקש לתרום לפיתוח "אקולוגיה פוליטית של ישראל ופלסטין" כשדה מרכזי במחקר החברתי של שינוי האקלים.

The Climate of Occupation: Climate (im)mobilities and Environmental Disruptions in Pastoralist Communities in Area C / Miri Lavi-Neeman, Shahar Shilohach

This paper explores the nexus between the Israeli occupation and climate change as experienced in pastoralist communities in Area C in the Jordan Valley and Samaria. An ethnographic study of these Palestinian communities forms the basis of this paper, which argues that formal and informal practices of occupation, such as land grabs and enclosures of grazing function as a social ecological regime to produce a new social ecology of vulnerability, resilience, and climate immobilities. The paper draws on the ways in which political ecology, as an epistemological framework, engages with climate change studies. It argues theoretically that investigating the nexus between the occupation and climate change illuminates the ways we understand climate concepts and vocabularies that now compose the new hegemonic discourses of climate research and policy. The paper contributes to the understanding of pastoralism's limits and its possibilities as a mitigating practice of coping with climate change. In addition, it highlights the importance of understanding climate change as articulated with other pressures in producing vulnerability and precarity. Finally, the paper attempts to further develop a political ecology of Israel/Palestine as a powerful framework for investigating sociopolitical dimensions of climate change in the region.

היסטוריה סביבתית, ארכאולוגיה ושינויי אקלים: לתרומתו של רוני אלנבלום למחקר הבינתחומי

מסע בשבילי הסוציולוגיה בישראל

אורי רם. הסוציולוגיה הישראלית: היסטוריה רעיונית, 1882–2018. מדרשת בן־גוריון: מכון בן־גוריון לחקר ישראל והציונות – אוניברסיטת בן־גוריון בנגב, 2020. 312 עמודים.

גלובליזציה נאו־ליברלית, תאגידים רב־לאומיים והכישלון של רפורמת האקלים הגלובלית

שירת אקלים: משבר האקלים וייצוגיו בשירה ישראלית עכשווית כסוג מיוחד של אקפרסיס

  • HE
  • EN

שירת אקלים היא שירה הנכתבת בתגובה למשבר האקלים העולמי; במרכזה – קינה על הפגיעה בטבע, ובכללו רכיביו החיים והדוממים. המאמר מתאר את אופני הפעולה של שירת האקלים ומראה כיצד הנושא הזה, המורכב והקשה להמחשה, מעוצב מבחינה פואטית.

הממצא הבולט העולה מן הבחינה המדוקדקת של ארבעת השירים שנבחרו למאמר הוא השימוש הנרחב ששירת אקלים עושה באקפרסיס – תיאור שירי של דימוי ויזואלי. בעיקרו של דבר, שירת אקלים מגיבה לתצלומים אייקוניים מן התקשורת המתעדים זירות של משבר האקלים בעולם. מהלך פואטי זה מאפשר למשוררים ולמשוררות ישראלים לצאת מן המסגרת המקומית המצומצמת יחסית המאפיינת את השיח השירי היהודי־עברי־ישראלי ולחבור אל משוררי אקלים בעולם המערבי – כולם פועלים ומגיבים למען הגשמתה של מטרה משותפת.

Climate Poetry: Climate Crisis and its Representations in Contemporary Israeli Poetry as a Special Kind of Ekphrasis / Vered Tohar, Adi Wolfson

The global climate crisis has spawned a genre of climate poetry centered on mourning the damage to nature and its biotic and abiotic components. This article describes how climatic poetry functions, and how a complex subject that is difficult to describe is poetically shaped. The main finding that emerged from the poems we examined was the use of ekphrasis, a detailed description of a work of visual art. We found that Israeli climate poetry responds to iconic photographs from global media that document, describe, and respond to scenes of climate change. Through this literary device, Israeli poets can break out of the relatively limited, local framework that characterizes Jewish-Hebrew-Israeli poetic discourse. Together with climate poets in the West, they will be able to respond to the crisis and work towards a common goal.

פרספקטיבה מגדרית בהיערכות של רשויות מקומיות למשבר האקלים

  • HE
  • EN

בעשור האחרון הצטברו עדויות מחקריות על פגיעוּתן הייחודית של נשים באירועי אקלים קיצוני. בעיקר מתועד העומס הלא־פרופורציונלי המוטל על נשים כתוצאה מנזקים בריאותיים, דפוסים מגדריים בחלוקת התפקידים במשפחה והעלייה במספר מקרי האלימות המגדרית בעת אירועי חירום אלו. בעוד הספרות המחקרית מציעה קשת של כלים לחיזוק ההתייחסות למגדר בתוכניות היערכות למשבר האקלים, טרם אומצה החשיבה המגדרית בפיתוח של תוכניות היערכות מקומיות, ולא נבחנו התנאים הניהוליים המקשים על יישומן. משבר הקורונה עשוי להיות חלון מדיניות לקידום התייחסות מגדרית בהיערכות לאירועי חירום אקלימי, מאחר שהצרכים הייחודיים לנשים כאימהות, כעובדות וכבנות זוג במערכות יחסים אלימות נותרו ללא מענה מספק.

מחקרנו בחן באילו תנאים ההשלכות המגדריות של משבר הקורונה עשויות לשמש חלון מדיניות לקידום נקודת מבט מגדרית בתוכניות היערכות מוניציפליות למשבר האקלים. בהסתמך על 20 ראיונות עם מנהלים ומנהלות מהדרג הבכיר ברשויות מקומיות בישראל, ממצאי המחקר חושפים כיצד הם מבינים את ההיבט המגדרי במצבי חירום ומהם החסמים להכללת שוויון מגדרי בפיתוח של תוכניות היערכות למצבי חירום אקלימי. יישומה של הפרספקטיבה המגדרית שפותחה במחקרנו תרם לחשיפת החסמים המרכזיים להפקת לקחים. נמצא כי הכרה חלקית בפגיעוּת המגדרית לצד ביטחון בהתנהלות של הרשות המקומית, דיאלוג חסר בין המחלקות ברשות המקומית והתפיסה המקובלת היום בישראל של ניהול אוכלוסייה בחירום מקשים על התהליך של הפקת לקחים מן ההתמודדות עם ההשלכות של משבר הקורונה לצורך אימוץ מדיניות המודעת למגדר בהיערכות לקראת מצב החירום הבא.

A Gender Perspective on Local Authority Adaptation Plans for Climate Change : COVID-19 as a Policy Window / Karni Krigel, Anat Tchetchik, Nir Cohen and Orly Benjamin

Over the past decade, evidence has pointed to the differentiated vulnerability of women to extreme climate events, This is manifested by the shouldering of increased healthcare needs and exposure to surging gender violence. Mechanisms proposed for addressing this situation have not been implemented, leading to a neglect of the needs of women as mothers, employees and abused partners during the COVID-19 crisis. Up until recently, a gender perspective was not applied to the analysis of local authority adaptation plans for climate change. Lessons learned during the COVID-19 crisis could constitute a policy window for promoting gender understanding in plans related to climate emergencies.

Our study aims to present a gender perspective on emergency planning and management in local governments while examining the heightening of gender awareness reflected in these plans. For this purpose, twenty senior administrators in local authority agencies were interviewed about their management of the COVID-19 crisis and about any lessons that could be applied to climate emergencies. The analysis revealed two administrative barriers to the incorporation of gender awareness in climate change planning. The first was a dissociation between the sense of confidence in managing the crisis and the reality of lack of response to gendered needs; the second disconnected the transfer of responsibility to welfare departments from relevant tool kits for understanding extreme climate events and their gendered significance. We discuss these gaps, keeping in mind that a discourse of climate justice and its gendered ramifications has been slow to forge.

הסוציולוגיה הביקורתית של ההיסטוריה הארוכה של המזרחים

אביעד מורנו, נח גרבר, אסתר מאיר־גליצנשטיין ועופר שיף (עורכים). ההיסטוריה הארוכה של המזרחים: כיוונים חדשים בחקר יהודי ארצות האסלאם. שדה בוקר: מכון בן־גוריון לחקר ישראל והציונות – אוניברסיטת בן־גוריון בנגב, 2021. 551 עמודים.

עבר שימושי לעולם מתחמם: הדיסציפלינה ההיסטורית ומשבר האקלים

חילון הקודש וקידוש החילון: התנ"ך בשירות הלאומיות

עפרי אילני ואבנר בן־עמוס (עורכים). גוי קדוש: תנ"ך ולאומיות בעידן המודרני. ירושלים: כרמל, 2021. 378 עמודים + 24 עמודים לא ממוספרים.

משברי המים ומשבר האקלים בתקשורת הישראלית: שיח אירועי בצורות בעיתונים ובקמפיינים לחיסכון במים

  • HE
  • EN

מחקרי תקשורת סביבתית ממליצים להשתמש באירועי מזג אוויר קיצוני כדי להסביר לציבור את הסכנות הצפויות ממשבר האקלים על ידי הדגמת השפעתו על חיי היום־יום. מתחילת המאה ה־21 היו בישראל שלוש בצורות ארוכות, ושינוי האקלים צפוי להגביר את הלחץ על מקורות המים במדינה. מאמר זה בודק אם הייצוג התקשורתי של בצורות אלו והתגובה אליהן התייחס להקשר של שינוי האקלים וההתמודדות עימו ובוחן בתוך כך גם דפוסי שיח של דה־פוליטיזציה של חוסן סביבתי. המחקר מתבסס על ניתוח שיח אורכי של הסיקור בארבעה עיתונים – ידיעות אחרונות, הארץ, כלכליסט ודה מרקר – במהלך שלוש חקירות מוסדיות של מדיניוּת המים הלאומית (אחת בכל בצורת): ועדת חקירה פרלמנטרית (2001–2002), ועדת חקירה ממלכתית (2008–2010) ודוח מבקר המדינה (2018); וכן של תשדירי שירות מטעם רשות המים (2008–2018).

הממצאים מראים שבכל התקופות מסגרו העיתונים את הסיקור כ"משבר מים" שנגרם בשל "מחדל ממשלתי" ו"חוסר איזון בין היצע לביקוש", שייפתר בעתיד באמצעות התפלת מי ים ומנגנוני תמחור. בשתי התקופות הראשונות שינוי האקלים כמעט שלא הוזכר בהקשר של הבצורות – רק ב־1.8% מהכתבות בשנים 2001–2002 ו־3.4% בשנים 2008–2010. בתקופה השלישית הורחב ההקשר האקלימי ל־16% מהסיקור. בד בבד, תשדירי השירות חיזקו עד 2018 את נרטיב "משבר המים" במנותק ממשבר האקלים. הניתוק הדיסקורסיבי בין משבר האקלים למשברי המים שירת מגמות של דה־פוליטיזציה, שצמצמה את האפשרות להטמעה של מדיניות מים היוצרת חוסן אקלימי ולא רק חוסן בצורת.

Water Crises and Climate Crisis in Israel’s Media: Discourse of Droughts in Newspapers and Water Conservation Campaigns / Shai Kassirer

Studies in the field of environmental communication recommend using extreme weather events to explain the risks and effects of the climate crisis on daily life. Since the beginning of the century, Israel has experienced three lengthy droughts, and climate change is expected to exert increased pressure on its water resources. This paper deals with the ways in which the media has represented these droughts, focusing on the depoliticization of causes and solutions, and the connection to climate change.

Research methods included longitudinal discourse analysis of water conservation campaigns produced by the Israel Water Authority in 2008-2018, and articles published in Yedioth Ahronoth, Haaretz, Calcalist and The Marker during three investigations of national water policies: a Parliamentary Inquiry Committee (2001-2002), a National Inquiry Committee (2008-2010) and a State Comptroller Report (2018).  

The findings show that in each period, the newspapers framed the coverage as a “water crisis” caused by “supply and demand imbalance” which could be solved by seawater desalination and pricing adjustments. During the first two investigations, climate change was mentioned in, respectively, only 1.8% and 3.4% of the news items covering the drought (mainly in Haaretz). In contrast, during the third investigation, climate change was mentioned in 16% of the items. In parallel, until 2018, the conservation campaigns promoted the narrative of a “water crisis” detached from climate change

In conclusion, the discursive disconnect between the climate crisis and the water crises strengthen trends of depoliticization, which leads to reduced prospects for assimilating water policies that create climatic resilience and not just drought resilience.

הורים למען האקלים: רגשות הוריים באקטיביזם האקלימי של פעילי התנועה בישראל

  • HE
  • EN

מאמר זה בוחן – באמצעות התמקדות באקטיביזם האקלימי של פעילים ישראלים בתנועת "הורים למען האקלים" – את האופן שבו רגשות מעורבים בפעולה פוליטית. וביתר פירוט: המאמר בוחן את המופעים השונים של פחד בגיוס פעילים ובהנעה לפעולה של תנועת אקלים בראשית דרכה ומאפיין את פעילותה על בסיס ממצאי בחינה זו.

"הורים למען האקלים" היא תנועה ישראלית שנוסדה ב־2019 ופועלת כחלק מקואליציה של תנועות שמטרתן להתמודד עם משבר האקלים ולהביא אותו למודעות הציבור. התנועה מונה כ־30 פעילות ופעילים מרכזיים ועוד כמה מאות תומכים, כולם פועלים לקידום נושאים דוגמת הסטת השקעות של קרנות פנסיה וקידום הכרזה על מצב חירום אקלימי.

המאמר מציע מסגרת אנליטית להבנת הייחודיות שבאקטיביזם האקלימי של תנועת הורים, והשאלות העומדות בבסיסו הן איזה שימוש הפעילים עושים ברגשות במסגרת האקטיביזם שלהם, ומהי משמעותם של רגשות אלה ברטוריקה המשמשת את חברי התנועה.

הנתונים למחקר נאספו בעבודת שדה איכותנית שכללה ראיונות עומק עם פעילים מרכזיים, השתתפות בהרצאות ובמפגשים מקוונים וניתוח טקסטים שהתפרסמו באתר האינטרנט, בבלוג ובקבוצת הפייסבוק של התנועה בשנה הראשונה לאחר היווסדה.

ניתוח תמטי פרשני העלה שפעילותם של פעילי התנועה "הורים למען האקלים" רוויה ברגשות פחד ואשמה, והללו ממסגרים את פעולתם ככזו המתמקדת באחריותם ההורית לגורל ילדיהם הפרטיים ולגורל דור שלם של ילדים ברחבי העולם. רגשות אלו מיתרגמים לשיח פוליטי־סביבתני־אקלימי המשמש את ההורים החברים בתנועה להנעת פעילים וכאפיק לגיוס חברים חדשים לתנועה. פעילי התנועה קוראים לאחריות הורית בהתמודדות עם משבר האקלים, אך הם אינם מציגים תפיסת עולם קוהרנטית ואינם מגדירים באופן מעשי כיצד יש לפעול.

The Parents for Climate Movement: Parental Emotions as an Element of Activism for the Movement’s Israeli Members/ Einat Zamwel 

This article examines how emotions motivate political action; specifically, the use of fear in the climate activism of members of a young climate movement in Israel. The article focuses on the Parents for Climate organization, an Israeli movement founded in 2019 as part of a coalition of movements formed to deal with the climate crisis and raise public awareness. With some thirty main activists and several hundred supporters, the organization promotes issues such as diversion of pension funds and promoting the declaration of a climate emergency. This study offers an analytic framework for understanding the uniqueness of climate activism as a parent’s movement. The study was guided by the following research questions: How do movement members use emotions, and what is the meaning of these emotions in the rhetoric used by the activists? The findings are based on the analysis of data collected in the course of qualitative fieldwork, which included in-depth interviews with key activists, participation in online lectures and meetings, and analysis of texts published on the group’s website, blog, and Facebook group. Thematic-interpretive analysis showed that members of Parents for Climate frame their activism as motivated by their parental responsibility for their children’s future, and the future of generations of children worldwide. These views are laden with emotion, particularly various nuances of fear, which the activists translate into a political-environmental discourse used to motivate and recruit others. While members of Parents for Climate call for parental responsibility regarding the climate crisis, they do not offer practical suggestions for specific actions.

פופוליזם בישראל ותגובת הנגד הפוליטית כלפי מערכת המשפט

עמיחי כהן. מלחמות הבג"ץ: המהפכה החוקתית ומהפכת הנגד. מודיעין וירושלים: כנרת זמורה דביר בשיתוף עם המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2020. 348 עמודים.

חצי היובל שהכלכלה הישראלית שינתה בו את פניה

אבי בן־בסט, ראובן גרונאו ואסף זוסמן (עורכים). אורות וצללים בכלכלת השוק: המשק הישראלי 1995–2017. תל אביב [וירושלים]: עם עובד והמכון למחקר כלכלי בישראל על שם מוריס פאלק, 2020. 845 עמודים.

הרומן הישראלי, משבר האקלים וביקורת האנתרופוצנטריות

  • HE
  • EN

מאמר זה מציג מיפוי וניתוח ראשוני מסוגו של שדה הסיפורת האקלימית (climate fiction) בספרות הישראלית. הוא בודק אם השדה הזה קיים בה בכלל, ואם כן – מה מאפייניו. בהשראת ביקורת הספרות הסביבתית (ecocriticism), החוקרת את הספרות מנקודת מבט אקולוגית ובוחנת בין היתר את ייצוגם הספרותי של יחסי הגומלין בין האדם לסביבתו, המאמר דן בתגובת הסיפורת הישראלית העכשווית, ובעיקר הרומן, למשבר האקלים ולהשלכותיו. בנוסף, וכמפתח לדיון, הוא מציע המשגה תאורטית של האנתרופוצנטריות הגלומה במעשה הסיפר (narration) כתופעה יחסית, המאפשרת להבחין בין ייצוגים ספרותיים אנתרופוצנטריים יותר ופחות.

בהתבססו על המתודה המכונה "קריאה רחוקה" (distant reading), המאמר מראה שבמבט־על הסיפורת הישראלית כמעט מתעלמת ממשבר האקלים, למרות העלייה בעיסוק בסוגיות האקלים והסביבה בסוגות לא־בדיוניות בעשור האחרון. עוד טוען המאמר, בהסתמכו על קריאה קרובה (close reading), שגם מנקודת מבט קרובה יותר, ההתייחסויות המעטות למשבר האקלים בסיפורת זו אינן מציעות, בדרך כלל, בשורה ספרותית של ממש. ארבעה רומנים אקלימיים ייצוגיים – מאת חמוטל שבתאי (1997), רועי בית לוי (2014), אסף צפור (2019) ומור קדישזון (2021) – ניצבים במוקד הדיון, לצד כמה יצירות נוספות העומדות בשוליו. המאמר מנתח אותם ועומד על האמצעים האמנותיים הפואטיים והצורניים האופייניים להם. מהניתוח עולה כי שלושת הרומנים הראשונים לעיל הם דיסטופיות מובהקות, המותירות רושם אנתרופוצנטרי במובהק. משבר האקלים משמש בהם רקע להתרחשות, בעוד בחזית ניצבות סוגיות שמעסיקות את הספרות העברית המודרנית מימים ימימה. הרומן הרביעי, לעומת זאת, עשוי לבשר על התפתחות חדשה בתחום, המתקרבת אל תפיסות אנתרופוצנטריות פחות, המכילות נקודות מבט מורכבות יותר על משבר האקלים.

The Hebrew Novel, the Climate Crisis, and the Limits of Anthropocentrism / Itay Marienberg-Milikovsky, Lia Charbit

This article presents an initial mapping and analysis of climate fiction in Israeli literature, inspired by contemporary environmental literary criticism (ecocriticism). We discuss Hebrew fiction – particularly novels – from an ecological angle, literary representations of the human–nature relationship, and outlines the response to various consequences of the climate crisis.

By conceptualizing the inherent anthropocentrism of narration as a relative phenomenon, the article proposes a way to differentiate between greater and lesser anthropocentric literary representations. Over the past decade, nonfiction Hebrew genres have touched upon climate and environmental issues more than in the past. However, an overview based on distant reading shows that Hebrew fiction has almost ignored the climate crisis. Even close reading shows that the few references found in Hebrew fiction do not, on the whole, offer significant literary innovation.

The artistic ways, forms, and poetic developments of four novels (by Hamutal Shabtai (1997), Roi Bet Levi (2014), Asaf Zippor (2019), and Mor Kadishzon (2021)) are the focus of this article. The first three novels are distinctly dystopian, giving a largely anthropocentric impression, with the climate crisis serving mostly as a backdrop for themes that have occupied modern Hebrew literature from its inception. The fourth novel is less anthropocentric and offers more complex perspectives on the current crisis, heralding a development in Hebrew climate fiction.