גיליון 9 I ינואר 2026

מאמר זה מציע קריאה לאומית חדשה, טקסטואלית ומוזיקלית, בשירהּ של נעמי שמר, "האורח" (1984). קריאה זו סותרת את התפיסה הרווחת – המזהה אותו כשיר ארץ־ישראלי תמים העוסק בהכנסת אורחים ובקליטת עלייה – ומתעמתת עימה, ומפרשת את "האורח" כשיר מחאה בעל מסרים פטריוטיים, ציוניים ופוליטיים. פירוש ייחודי זה נובע מתוך הלשונות המוקשים ומעוררי התהיות שבמילותיו, לצד מצבי אי־תואַם בינם לבין המוזיקה.

כמבוא לקריאה, המאמר סוקר את העשור הפוליטי בחייה הפרטיים של שמר, שקדם לפרסום השיר, תוך שימת לב לאופן שבו ביטאה את דעותיה הימניות וליחס השלילי שקיבלה מצד מתנגדיה. המאמר מעלה את ההשערה כי ויכוחיה הפוליטיים חלחלו לסאב־טקסט שבשיר ורמוזים בו. וכך, האורח המתואר יכול להתפרש גם כאורח מטפורי פוליטי.

בהתאם להצהרות שמר על הקפדתה בבחירת מילים מדויקות לשיריה ועל מומחיותה בהתאמתן למנגינות, השיר מנותח בקריאה צמודה, דווקנית ומדוקדקת של מרכיבים אלו. הניתוח חושף רובדי עומק שונים של מסרים וסמלים, ומציע הבנות מוזיקליות אפשריות כביטוי לתוכן התמלילי. ניתוח השיר והקריאה הצמודה נסמכים על אמירות והתבטאויות של שמר בנושאים שונים, שבאו לידי ביטוי בחייה האישיים וביצירתה.

Green basket with bread in salt?! A national–political reading of the song "HaOreach" (“The Guest”) by Naomi Shemer / Sagie Zakosky

This article offers a new interpretation of Naomi Shemer’s "HaOreach" (“The Guest,” 1984), framing it as a national song. This new interpretation challenges the common view that regards the song as a simple Israeli melody about hospitality and Jewish immigration to Israel. Specifically, it interprets the song as a protest piece carrying patriotic, Zionist, and political messages, derived from an analysis of difficult textual conjunctions and moments of incompatibility between the lyrics and the music.

By way of introduction, the article surveys the political decade in Shemer’s private life that preceded the song’s publication, focusing on how she expressed her right-wing political views and the negative reactions she received from her critics. It advances the hypothesis that these political debates seeped into the song’s subtext and its subtle allusions. Thus, the song can also be understood as describing a metaphorical political guest.

Building on Shemer’s own claims about her mastery of composing music for lyrics, the song is analyzed through a close, meticulous and precise reading of these elements. The analysis reveals a detailed examination of their interplay, and the multiple layers of symbolic meaning they generate, demonstrating how musical elements articulate and enhance the text’s content. The article also draws upon Shemer’s remarks and statements on various subjects, as reflected in both her personal life and her songs.

המאמר בוחן את השאלות "כיצד הופך 'הצד האפל' של התכנון העירוני ל'מואר'? כיצד נהפכים על פניהם דחיקה והדרה מהמרחב האורבני? כיצד מצליחות קבוצות מיעוט הנדחקות או מודרות מהעיר לחדור אל הזרם המרכזי ולזכות בהכרה, בביטחון ובמשאבים עירוניים?". הספרות הביקורתית על "הצד האפל" של התכנון מיעטה לעסוק בתהליך תיקון העוול, כלומר במעבר לצדק ולהכרה בקבוצות מיעוט מודרות. סיפורו של המרחב הגאה בבאר שבע מדגים את התהליך דרך המאבק הארוך לקיום מצעד גאווה בשדרה המרכזית של העיר, ולמען הקצאת נכס עירוני ראוי לבית הגאה. המאמר מתחקה אחר הסיבה לשינוי ביחסי הקהילה והממסד העירוני ואחר צורתו, באמצעות ניתוח מפורט של שלבי המאבק דרך תצפית משתתפת, ראיונות וניתוח מסמכים. המאמר מראה כיצד התגבשה "אזרחות עירונית נאבקת" הפועלת "מלמטה", במקביל לעבודה פרגמטית בין הקהילה ונציגי העירייה. כדי להבין את ההקשר הרחב, מְמצב המאמר את המאבק שצלח מול התגברות מצב הדחיקות (displaceability) בעיר. המאמר מציג מבט משווה בין המקרה של הקהילה הגאה, שזכתה לעבור "לצד המואר", ועומדת במרכזו של הניתוח, למקרה של הקהילה הערבית-בדואית בעיר, שבתקופת זמן מקבילה נדחקה מהמרחב הציבורי ומהמשאבים העירוניים אל "הצד האפל". המחקר מראה כיצד תנועה חברתית ליברלית הצליחה להפוך מצב של דחיקות להכרה ולמימוש הזכות לעיר, אך בו בזמן גם כיצד ההכרה בקהילה הגאה עלולה לאפשר תהליך של "פינקוושינג" ברמה העירונית בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית.

Dark side, light side, and urban pinkwashing: The rise of queer space in Beersheba / Chen Misgav, Rani Mandelbaum and Oren Yiftachel 

This paper examines how the "dark side" of urban planning might be transformed into positive outcomes. Specifically , it asks how displacement and exclusion can be inverted or reimagined to promote inclusion. How do marginalized groups enter the mainstream and achieve recognition, security and gain a stake in urban resources? The critical literature on "the dark side" of planning rarely deals with the correction of injustice—the transformation from oppression to justice for excluded groups. The story of queer (LGTBQ+) space in Beersheba, Israel, illustrates this process through the analysis of a protracted campaign to organize a gay parade along the city's main avenue and to receive equitable urban resources, including a home for the community.

This paper uses participant observations, document analysis, media coverage and personal interviews to trace the transformation of relations between the community, the mayor, and the City Council. The analysis shows how a struggling urban citizenship was constructed from below, supported by the group's ability to mobilize allies in other cities and negotiate pragmatically with the City Council. To place this campaign within a broader analytical context, the study compares the LGBTQ+ struggle with those of other identity and sexual minorities and explores the shifting dynamics between city and state. A focused analysis of the plight of Beersheba's Arab community shows that while the LGTBQ+ community was gaining recognition, the Arab community was experiencing increased displacement, reflecting the "dark side" of urban policy. The study shows how a liberal gay struggle may be used to "pinkwash" ongoing oppression at the social and spatial peripheries.

מטרת המחקר הייתה לבחון את הקשר בין משאבים הקשורים לאינטראקציות חברתיות – תמיכה חברתית ואיכות התקשורת הבין־אישית בין לוחמים לבנות־זוגם – להסבר הבריאות הנפשית בקרב בנות־הזוג במלחמת "חרבות ברזל". הבריאות הנפשית נבחנה באמצעות שלושה גורמים: רגשי, חברתי ופסיכולוגי. איכות התקשורת הבין־אישית נבחנה באמצעות שני ערוצי תקשורת – אלקטרוני ופנים אל פנים, וכל אחד מהם נבדק משני היבטים: חיובי ושלילי. מדגם המחקר כלל 201 נשים הטרוסקסואליות, נשואות, מצויות ביחסי קוהביטציה או בזוגיות יציבה.

ממצאי המחקר העלו כי הבריאות הנפשית בגורם הפסיכולוגי הייתה הגבוהה ביותר, לאחר מכן בגורם החברתי, ולבסוף בגורם הרגשי. עוד עולה מהממצאים כי כ־75% ממשתתפות המחקר העריכו את התקשורת האלקטרונית ביניהן לבני־זוגן כחיובית, ויותר ממחציתן דיווחו על עלייה באיכות התקשורת החיובית פנים אל פנים לעומת המצב שקדם למלחמה, אולם כ־20% מהן דיווחו על עלייה בתקשורת השלילית פנים אל פנים לעומת המצב שקדם למלחמה. התמיכה החברתית נמצאה קשורה לשלושת גורמי הבריאות הנפשית. כמו כן, נמצא קשר שלילי בין תקשורת בין־אישית שלילית (אלקטרונית ופנים אל פנים) לבריאות נפשית פסיכולוגית. עם זאת, לא נמצא קשר ישיר בין תקשורת בין־אישית חיובית בין בני־הזוג לשלושת גורמי הבריאות הנפשית, אך נמצא קשר עקיף בין תקשורת בין־אישית חיובית לשלושת גורמי הבריאות הנפשית באמצעות תיווך של התמיכה החברתית. עוד נמצא קשר חיובי בין תדירות התקשורת האלקטרונית לבריאות נפשית רגשית, אך תדירות התקשורת האלקטרונית נמצאה בקשר חיובי עם התקשורת האלקטרונית השלילית. מסקנת המחקר היא שהתקשורת בין לוחמים לבנות־זוגן הייתה על פי רוב חיובית, הן בערוץ התקשורת האלקטרונית הן בערוץ התקשורת פנים אל פנים, אולם התקשורת החיובית לא תרמה באופן ישיר לבריאותן הנפשית של האחרונות. מנגד, התקשורת השלילית פגעה באופן משמעותי בבריאותן הנפשית של משתתפות המחקר. על בסיס ממצאים אלו מוצעות המלצות מעשיות לבני־זוג ולמטפלים.

Between Him and Her: Communication, Support, and Mental Health during the “Iron Swords” War \ Liat Kulik and Anita Zorczynski-Belullo

The aim of this study was to examine the relationship between social-interaction resources (perceived social support; the quality of interpersonal communication between combat soldiers and their partners), and the mental health of the partners during the Swords of Iron War. Mental health was assessed across three dimensions: emotional, social, and psychological. The quality of interpersonal communication was evaluated through two channels—electronic and face-to-face—each assessed from both positive and negative perspectives. The study sample consisted of 201 heterosexual women who were either married, cohabiting, or in a stable romantic relationship. The findings indicate that psychological well-being ranked the highest, followed by social and emotional well-being. Additionally, approximately 75% of the participants rated their digital communication with partners as positive, and more than half reported an improvement in positive face-to-face communication compared to the pre-war period. However, about 20% noted an increase in negative face-to-face communication relative to pre-war levels. Social support was positively associated with all three dimensions of mental health. Furthermore, a negative association was observed between negative interpersonal communication (both digital and face-to-face) and psychological well-being. While no direct relationship was found between positive interpersonal communication and the three dimensions of mental health, an indirect relationship emerged, mediated by social support. Additionally, a positive association was noted between the frequency of electronic communication and emotional well-being, although higher digitally-based communication frequency was also linked to increased negative digital communication. The findings suggest that overall, participants perceived communication with their partners during the war as generally positive across both digital and face-to-face channels. However, while positive communication was not directly linked to improved mental health, negative communication had a significantly detrimental effect. The study concludes that communication between combatants and their partners was generally positive, both through digital channels and face-to-face interactions. However, while positive communication did not directly enhance the partners' mental well-being, negative communication significantly impaired it. Based on these findings, practical recommendations are provided for couples and therapists.

המאמר בוחן את האופן שבו עורכות הדין משתלבות בפרופסיה המשפטית בישראל, דרך ניתוח ופרשנות חוויות הקשורות בגופן. שאלת המחקר עוסקת באופן שבו מתעצבת סובייקטיביות גופנית במקצוע שנותר גברי באופיו, על אף רוב מספָּרִי נשי. נטען כי מבנה גופם של עורכי הדין (גובה, כתפיים רחבות, קול נמוך) מהווה "הון פיזי" (Haynes, 2012), שמנציח את עליונות הגוף הגברי במקצוע. באמצעות ראיונות עומק עם 19 עורכות דין, המאמר מראה כי נחיתותו של הגוף הנשי גורמת לעורכות הדין "לכסות" סממנים הנתפסים בעיניהן כנשיים, הן כאלו הקשורים בהופעתן החיצונית, הן הקשורים בהבעת רגשות ובהתנהגות. פרקטיקה זו תוארה על ידי יושינו (Yoshino, 2006) כ"כיסוי", והיא מהווה חלק ממנגנון שעתוק עליונות הגוף הגברי במקצוע, אשר גובה מחירים כבדים מעורכות הדין בשל מחיקת חלקים מזהותן ובשל הקושי בגיבוש הלימה בין זהותן ה"נשית" לזו המקצועית. יחד עם זאת, מודעותן של עורכות הדין לאותם מבני כוח מכפיפים מהווה מפתח להתנגדות למשטרי אי־השוויון ולקידום המהפכה הפמיניסטית, למרות המגמות העכשוויות, ההיפר־גבריות, המיליטריסטיות והדתיות שקיימות בחברה הישראלית, וחרף הדרישה הגוברת לריסון הגוף ה"נשי" במרחב הציבורי.

"Covering" Practices: The Embodied Experiences of Female Lawyers in Israel / Yonat Shiman Ohayon, Dalit Yassour Borochowitz

This study investigates how female lawyers in Israel navigate professional integration through their embodied experiences in legal spaces. The research examines how women's embodied subjectivity is shaped in a profession that, despite their numerical majority, remains male-dominated. Building on Haynes's (2012) concept of "physical capital," the study argues that masculine physical attributes (height, broad shoulders, deep voice) continue to perpetuate male bodily dominance in legal practice. Through in-depth interviews with 19 female lawyers, findings reveal that the perceived inferiority of the female body leads women to “cover” traits they perceive as feminine, both in terms of physical appearance and emotional expression or behavior. This practice, described by Yoshino (2006) as “covering," functions as a mechanism that reproduces male bodily dominance in the legal profession. It exacts a significant toll on women lawyers, erasing parts of their identity and complicating their ability to reconcile their feminine and professional selves. Nevertheless, the awareness these women show regarding the power structures that subordinate them, offers a key to resisting regimes of inequality and promoting the feminist revolution – even in the face of contemporary hyper-masculine, militaristic, and religious trends in Israeli society, alongside growing demands to restrain the female body in public spaces.

נקודת המוצא במחקר על נשירה מבית הספר היא כי מדובר בתופעה פתולוגית המצריכה תיקון. המאמר הנוכחי מציב סימן שאלה על הנחה זו, וחוקר מהי המשמעות שהנושרים עצמם נותנים לנשירתם. האם בהכרח הם תופסים אותה כמשבר אישי וככישלון? וכיצד הם מפרשים ממרחק הזמן את מקומה במהלך החיים שלהם? באמצעות ניתוח סיפורי חיים של גברים צעירים ממעמד נמוך ובינוני שנשרו בעברם מבית הספר נחשפים שני נרטיבים מובנים מעמדית: סיפורי תיקון של המעמד הנמוך וסיפורי מימוש עצמי של המעמד הבינוני.

במאמר אטען כי סיפורי הנשירה מתעצבים למול השיחים הטיפוליים ותסריטי המפתח להתבגרות הזמינים לנושרים מתוך מיקומם החברתי, והם משקפים את יחסי הגומלין בין האינטרס המעמדי וההון התרבותי של כל קבוצה. נושרים מהמעמד הנמוך מכוונים למובּיליות מתוך אמונה בכוחו של הַסדר החברתי, ונשירתם נתפסת כמהלך של "הנשרה" תחת פיקוח חברתי. רובם מקבלים את הדרישה לתיקון בראותם בו פוטנציאל לניעוּת, ומי שלא מצליחים בכך, מדגישים את אוזלת ידם למול הכוחות החברתיים. הנושרים מהמעמד הבינוני, לעומתם, יוצאים מעמדה שוויונית יותר, ופועלים לשימור מעמדם שנפגע בעטייה של הנשירה. נשירתם מקבלת משמעות פסיכולוגית כפעולה שהיא בשליטתם, וכבחירה לשים את צורכיהם במרכז.

הפרשנות בשדה מאתגרת את התפיסה הדומיננטית לנשירה, ומרחיבה את הפרשנויות לה – לא רק כסטייה הכרוכה במחיר אישי וחברתי, אלא גם כמהלך משחרר המעצב את מהלך חייו של הנושר.

Between Rehabilitation and Self-Realization: Class-Based Narratives of School Dropout and Social Reintegration / Rachel Levie

Research on school dropout typically assumes that it is a pathological phenomenon requiring correction. This article questions this assumption and examines the meaning that dropouts themselves attribute to their departure from school. Do they necessarily perceive it as a personal crisis and failure? And how do they interpret its place in their life course from a temporal distance? The analysis of the life stories of young men from lower and middle-class backgrounds who previously dropped out of school reveals two class-structured narratives: rehabilitation stories of the lower class and self-realization stories of the middle class.

In this article, I argue that dropout narratives are shaped in relation to therapeutic discourses and key developmental scripts available to dropouts from their social positions, reflecting the interplay between class interests and the cultural capital of each group. Lower-class dropouts aim for mobility, while believing in the power of the social order. Their dropout is perceived as  being "dropped out under social supervision". Most accept the demand for rehabilitation, seeing it as potential for mobility, while those who fail to achieve this emphasize their powerlessness against social forces.

Middle-class dropouts, in contrast, operate from a more egalitarian position and work to preserve the status that was compromised by dropping out. Their dropout receives psychological meaning as an action under their control and a choice to prioritize their needs.

This study challenges the dominant perception of dropout and expands its interpretations — not only as a deviation involving personal and social costs, but also as an emancipatory act shaping the dropout's life course.