גיליון 8 I יוני 2025 I משפחתיזם - משפחתיות דרך עדשה אנליטית

מיליוני משפחות בעולם הן משפחות גבולבליות (globordered), כלומר משפחות שמושפעות באופן עמוק מהזיקות שבין תהליכי גלובליזציה לבין גבולות גיאו־פוליטיים. המחקר במאמר זה בחן את השלכות רגולציית הגבולות הבין־מדינתיים במהלך הקורונה על משפחות גבולבליות ברחבי העולם, בעזרת מעקב אחר מאבקיהן הציבוריים. המאמר מתמקד בבני משפחה ישראלים שבלטו בהקשר הזה, ולקחו חלק במחאות קבוצתיות של 1. הורים מיועדים מישראל שרצו להגיע לילדם שנולד לפונדקאית בחו"ל, ולחזור עם התינוק לישראל; 2. בני זוג טרנס־לאומיים, שאחד מהם ישראלי, שרצו להיפגש; 3. ישראלים החיים בחו"ל שרצו לבקר את המשפחה בישראל, עם ילדיהם הלא־ישראלים; ו־4. ילדים בגירים להורים סיעודיים, שנאבקו למען היתרי כניסה לישראל של מהגרות עבודה.

ניתוח הממצאים מצביע על מורכבות דיאלקטית של הזיקות בין מרחב למשפחתיות בעידן הנוכחי. מצד אחד, הממצאים מדגימים את הסיבות המגוונות שבגינן משפחות לאומיות זקוקות לנפרדות מרחבית, כמו גם למרחב פיזי טרנס־לאומי משותף אך ארעי, בעוד משפחות טרנס־לאומיות זקוקות, מעת לעת, למרחב פיזי "ביתי", לאומי או טרנס־לאומי, משותף.

המחקר תורם להיחלצות הסוציולוגיה של משפחתיות בישראל ממה שבק ובק־גרנשהיים כינו מלכודת המתודולוגיה הלאומית, ומחזק את הטיעון שהצגתי בעבר, שלפיו לא ניתן להבין משפחתיות כיום בלי להבין את הזיקות בין גלובליזציה לגבולות, תוך הדגמת הטיעון בקשר למשפחות בישראל. בה בעת, המחקר מקעקע את הדיכוטומיה המדומיינת בין משפחות לאומיות־נייחוּת־מרחביוּת ביתית, לבין משפחות טרנס־לאומיות־ניידוּת־נפרדוּת מרחבית.

 Familial Space and Trans-Spatial Familiality \ Daphna Hacker

Millions of families worldwide are "globordered" families, that is, families profoundly affected by the interrelations between globalization processes and geo-political borders. This research examined the implications of inter-state border regulation during COVID-19 on globordered families worldwide by tracking their public struggles. The article focuses on Israeli family members who were prominent in this context and participated in group protests of: 1) intended parents from Israel who wanted to reach their child born to a surrogate abroad and return with the baby to Israel; 2) transnational couples, one of whom is Israeli, who wanted to physically meet; 3) Israelis living abroad who wanted to visit family in Israel with their non-Israeli children; and 4) adult children of elderly parents who fought for entry permits to Israel for migrant care workers.

The analysis of the findings points to the dialectical complexity of the relationship between space and family life in the current era. On one hand, the findings demonstrate the various reasons why national families need spatial separation, as well as a shared but temporary transnational physical space, while transnational families need, from time to time, a shared "domestic" physical space, whether national or transnational.

The study assists in extracting the Israeli sociology of the family from what Beck and Beck-Gernsheim called the "methodological nationalism trap," and strengthens the argument I presented in the past that family life today cannot be understood without understanding the interrelations between globalization and borders; while demonstrating this argument in relation to families in Israel. Simultaneously, the research undermines the imagined .dichotomy between national families-spatial stability-domestic spatiality and transnational families-mobility-spatial separation.

המאמר מציג בחינה רטרוספקטיבית של פרשת מתן דפו־פרוורה, אמצעי למניעת היריון, לנשים מהקהילה האתיופית בישראל, שניתן באופן גורף במטרה לצמצם את הילודה בקרבה. המאמר עוקב אחר התהליכים החברתיים והמוסדיים מאז חשיפת הפרשה בשנת 2008 ולאור בדיקת מבקר המדינה בשנת 2015. זהו מחקר אתנוגרפי מרובה אתרים, המשלב ראיונות, עיבוד נתונים, ניתוח בדיקת המבקר ופרוטוקולים מדיוני הכנסת, והוא נפרס בין השנים 2023–2008. במהלך המחקר נחשפתי למקרים רבים של מתן דפו־פרוורה ללא הסכמה, והייתי עדה לשיח ולתהליכים ציבוריים שאירעו בעקבות חשיפת הפרשה.

מטרת המאמר לחשוף את המנגנונים הגלויים והסמויים של "אלימות מבנית ורבייתית" המוטמעת בתפיסת המערכות השלטוניות והרפואיות בישראל. אטען שמדיניות מתן אמצעי המניעה דפו־פרוורה בישראל מהווה דפוס שליטה המשלב תופעות של אלימות רבייתית מבנית הכורכות יחד שליטה על פוריות נשים וסדר חברתי-שלטוני להגדרת "משפחות רצויות". זוהי גזענות מבנית, המוטמעת בתפיסה השלטונית והרפואית בישראל, ולפיה הגוף הפורה של האישה האתיופית נתפס כנושא סיכון לילודה בלתי־מפוקחת. מלבד זאת, חשיפתה של הפרשה, ובאמצעותה סימון גופן של הנשים, מהווה גורם להפרת הסדר הציבור.

"No Evidence Found": A Retrospective Analysis of the Administration of Depo-Provera to Ethiopian Women in Israel \ Hedva Eyal

This article presents a retrospective examination of the systematic administration of Depo- Provera to Ethiopian women in Israel with an aim of reducing birth rates within this community. The study traces the social and institutional processes that ensued since the case was first exposed in 2008, and following the State Comptroller's investigation in 2015. This multi-site ethnographic study integrates interviews, data analysis, examination of the comptroller’s investigation, and minutes of Knesset (Israeli Parliament) deliberations. The research was conducted between 2008-2023, a period during which I documented cases of coerced Depo-Provera administration, and analyzed the public discourse and institutional processes that followed.
The study seeks to uncover both explicit and implicit mechanisms of structural and reproductive violence embedded within Israeli governmental and medical systems. I argue that Israel's policy of coercively administering Depo-Provera represents a pattern of control that combines structural reproductive violence to control women's fertility with socio-political definitions of "desirable families." This form of structural racism, rooted in Israeli governmental and medical practices, framed the fertile Ethiopian woman's body as a risk of unregulated reproduction, and the exposure of the case as a threat to public order.

המאמר עוסק בתהליכי גיבושו של מודל משפחתי וחינוכי בחברה הפלסטינית בישראל, המציב את גידולו ואת חינוכו של הילד במרכזו. באמצעות מחקר אתנוגרפי הכולל תצפיות וראיונות עומק עם הורים ועם מומחים בתחום ההורות בקהילה הפלסטינית באזור המשולש, מתועדים תהליכי שינוי חברתיים המאתגרים את ההורים במתח שבין הורות מסורתית לבין גישה ממוקדת בילד. סוגיה זו, הקשורה למצב משברי רחב יותר שבו נתונה החברה הפלסטינית, מציבה את ההורים בעימות עם דרישות מודרניות היוצרות מתח ערכי ופרקטי מול הערכים מסורתיים.

מטרתו המרכזית של המאמר לבחון את התרגום התרבותי המקומי של שיח הפדגוגיות הרגשיות, המתאפיין בשילוב מוטיבים של שיח פסיכולוגי עם מוטיבים תרבותיים ערביים ומוסריים אסלאמיים. המאמר עוסק בשאלה כיצד מתבטא השיח הפדגוגי הרגשי בחברה הפלסטינית, וכיצד מודָרים ממנו ההיבטים הפוליטיים שבבסיס המשבר, דבר שמוביל לפרדוקסליות בחיי הפרט.

הממצאים מצביעים על כך שהורות לילדים צעירים מתקיימת בצל תחושת משבר רב-ממדי – פוליטי, כלכלי וחברתי – שחווה החברה הפלסטינית בישראל. תהליכים אלו מצביעים על בידוד ההורים במציאות קשה, מה שמוביל לשינוי במבנים ההוריים המוכרים. המאמר מדגיש את הפרדוקסליות שקשורה לסובייקטיביות הפלסטינית, והשפעתה על התמודדות ההורים עם האתגרים המורכבים.

המסקנה המרכזית היא ששיח הפדגוגיות הרגשיות משקף שילוב בין ערכים מודרניים למסורות מקומיות, אך מתעלם מההקשרים הפוליטיים המורכבים. המשבר החברתי והכלכלי תורם לתחושת חוסר שליטה בקרב ההורים, והוא מוביל לפערים בין הציפיות לבין המציאות. הפדגוגיות הרגשיות עלולות להחמיר עוד יותר את תחושת הבידוד והפגיעות של ההורים במציאות קשה.

Contemporary Palestinian family life: Multidimensional crisis and emotional pedagogy \ Shihab Idrees

This article examines the transforming family model in Palestinian society in Israel, which increasingly positions the child at its center. Based on ethnographic research comprising observations and in-depth interviews with parents and parenting experts in the Palestinian community of the Triangle region, the study documents social change processes that challenge parents with tensions between traditional parenting and child-centered approaches. These tensions reflect a broader crisis in Palestinian society.

The article argues that parenting in Israeli Palestinian society occurs in the shadow of political, economic, and social crisis. This multidimensional crisis shapes precarious lives through high poverty rates, increased consumption under neoliberal policies, the abandonment of communities to organized crime, and the erosion of extended family structures. Within this reality, a new phenomenon of parenting pedagogies has emerged through government programs, social media, and a private market of experts.

The study examines the cultural translation of emotional pedagogies discourse, which integrates psychological and Islamic-cultural motifs while overlooking the political dimensions of the crisis. Parenting experts promote parental self-control, which is expected to be transmitted to children through personal example. This apolitical approach is characteristic of neoliberal discourse, but in the Palestinian context, it exacerbates the isolation of parents facing harsh realities.

The final section discusses contemporary Palestinian parenting through the concept of "precarious lives," highlighting the complexities of parenting in a society experiencing multidimensional crisis. The discussion highlights the paradox of Palestinian subjectivity, particularly parental subjectivity, and explores how it is shaped within the context of contemporary capitalist realities.

הציווי הנורמטיבי הפמיליסטי לתמיכה חומרית בילדים מתקיים בישראל לצד ציווי נורמטיבי ניאו־ליברלי לאחריות היחיד לסיפוק צרכיו החומריים. לפיכך, הורים רבים מנווטים בין תמיכה בילדיהם לבין שמירה על עצמאותם הכלכלית. כשתמיכה זו מופיעה בתנאים של מחסור, מתהווה תופעה חברתית שאני ממשיגה "ויתור מעמדי" – הורים התומכים בילדיהם תוך ויתור על מימון צורכיהם למרות הפגיעה בתוכניותיהם בהווה ובעצמאותם הכלכלית בעתיד. כדי לברר תופעה זו שאלתי כיצד מבינים הורים מהמעמד העובד הנמוך את הוויתור על צורכיהם ורצונותיהם לטובת תמיכה חומרית בילדיהם הבוגרים. במחקרי בחנתי את קווי המתאר של התמיכה הכלכלית באמצעות חקר השתנות המשמעויות של כסף בעולמם של הורים אלה, ועל־ידי בחינת משמעויותיו של ויתור מעמדי בהתמזגות של פמיליזם וניאו־ליברליזם. ניתוח 32 ראיונות חצי־מובנים שהתקיימו בנפרד עם 16 זוגות הורים לבוגרים צעירים הצביע על תחושת המתח בין הדאגה הכלכלית לילדים לבין הדאגה לעצמי שחווים המרואיינים. המתח התבטא במיוחד בהתייחסות לחוויית הוויתור על רצונותיהם וצורכיהם, ומגלה ארבע תבניות מובחנות: הורות ללא נפרדות, אידיאלים של מימוש עצמי, ויתורים כואבים וויתורים הנתפסים כשוליים. ריבוי משמעויות הנתינה שופך אור על אופייה של נתינה בין־דורית ביחס לאופן שבו הורים מהמעמד העובד הנמוך מתמקמים אל מול מערכת הלחצים שבין המחויבות לרווחה הכלכלית שלהם לזו של ילדיהם הבוגרים.

Class concession: Mapping the meanings of material support provided by low-income working-class parents to their adult children in the context of neoliberal familism \ Rona Ziv-Tjoernelund

The familistic normative imperative for material support of children in Israel coexists alongside a neoliberal normative imperative of individual responsibility for meeting one's own material needs. Consequently, many parents navigate between supporting their children and maintaining their own economic independence. When this support occurs under conditions of scarcity, a social phenomenon emerges which I conceptualize as "class concession": parents supporting their children while forgoing their own needs, despite the impact on their present plans and future economic independence. To explore this phenomenon, I asked lower-middle-class parents how they perceive the concession of their needs and desires in favor of providing material support to their adult children. In my research, I explored the contours of financial support by examining how the meaning of money has evolved in the lives of these parents, and by examining the implications of class concession at the intersection of familism and neoliberalism. An analysis of 32 semi-structured interviews conducted with 16 pairs of parents of young adults revealed a tension between financial concern for children and self-care. This tension was particularly evident in reference to the experience of conceding their wants and needs. Four distinct patterns were revealed: parenting without separation, ideals of self-realization, painful concessions, and concessions perceived as marginal. The multiple meanings of giving shed light on the nature of intergenerational support by lower-middle-class parents as they position themselves between commitment to their own economic welfare and that of their adult children.

במאמר זה אנו מראות כיצד פעולות הוריות ואזרחיות משתלבות זו בזו בחברה הישראלית בת־זמננו. אנו ממחישות זאת באמצעות דוגמאות ממחקרים עצמאיים, שכל אחד מהם עוסק בדרכים שונות במעורבות אזרחית הורית בקרב קבוצות ממגוון מיקומים חברתיים, שפועלות במרחב לאומי–אזרחי–גיאוגרפי משותף. התובנות שלנו נשענות על ארבעה מקרי בוחן: הורים חרדים השואפים להכין את ילדיהם לעתיד טוב יותר באמצעות חינוך מדעי; משפחתיות אלטרנטיבית במסגרת תנועות הבוגרים של תנועות הנוער הציוניות; אימהות לילדים טרנסג'נדרים המבקשות לתווך את הסטטוס המשתנה של ילדיהן לסביבה; ו"אמהות על המשמר" – ארגון מחאה הנאבק נגד אלימות משטרתית וגזענות ממוסדת כלפי צעירים יוצאי אתיופיה.

העמדתם של מקרים מגוונים אלו זה לצד זה מאפשרת לנו לחשוב על הממשקים השונים בין משפחה למדינה, ולשאול על מגוון המשמעויות האזרחיות שנוצרות דרך פעולותיהם של הורים ממיקומים חברתיים שונים ומצטלבים. מן המחקרים האישיים שלנו והדיאלוג ביניהם אנו מציעות סדר יום חדש למחקר על משפחתיות, הרואה במשפחה בכלל, ובהורות בפרט, זירה מרכזית של אזרחות. אנו מציעות להבין הורות כאמצעי להשתתפות אזרחית, הכולל מופעים מגוונים שיכולים להיות חלק מתרבות הגמונית, ובו־זמנית להתקיים גם כאופני פעולה חלופיים.

* סדר הכותבות הוא לפי א"ב. העבודה על המאמר הייתה משותפת לכל אורך הדרך.

Parental action as a civic act: New directions for the study of familialism in Israel \ Lauren Erdreich, Einat Gilboa-Oppenheim, Lea Taragin-Zeller, and Tanya Zion-Waldoks*

In this article, we demonstrate how parental and civic actions often intertwine in contemporary Israeli society. We illustrate this point through examples from unrelated studies which explore parental civic involvement among differently positioned social groups operating within a shared national-civic-geographical space. Our insights draw on four independent studies: ultra-Orthodox parents striving to prepare their children for a better future through science education; alternative familial practices among adult graduates of Zionist youth organizations; mothers of transgender children seeking to mediate their children's changing status within their environment; and "Mothers on Guard," a protest organization fighting against police violence and institutionalized racism primarily towards young Ethiopian-Israelis. Juxtaposing these diverse cases allows us to reflect on the various intersections between family and state and to examine the variety of civic meanings produced through the actions of parents from different social locations. Based on our individual studies and the dialogue between them, we propose a new direction for research on familialism, which views the family, particularly parenthood, as a central arena of citizenship. We suggest conceptualizing parenthood as a means of civic participation encompassing a variety of approaches, which might be part and parcel of hegemonic culture or involve alternative modes of action. We propose new directions for future research that could examine how parenthood and citizenship serve as intergenerational sites for the recreation of the sociopolitical sphere and how everyday parental actions reshape family-state relations

*Authors contributed equally to preparation of the article; they are listed alphabetically.

המחקר הנוכחי בחן את ה"משפחתיוּת" הישראלית וכיצד היא באה לידי ביטוי בחיי היום־יום בקרב יהודים וערבים, תוך התמקדות בתפקיד בני ובנות המשפחה ברשתות האישיות ובהיקף התמיכה שהן מספקות. המחקר מתבסס על נתונים מתוך סקר ה־ Israeli Study of Egocentric Networks (ISEN) שנערך בשנת 2021, וכלל כ־900 נחקרים. באמצעות מתודולוגיה של רשתות אגוצנטריות בדק הסקר את הקשרים החברתיים של הנחקרים ואת מאפייני הרשתות שלהם. הממצאים הראו כי באופן כללי הן בקרב יהודים הן בקרב ערבים, מרבית הקשרים ברשת האישית היו עם המשפחה. יחד עם זאת, התגלו הבדלים משמעותיים בהרכב הרשתות ובדפוסי התמיכה לפי השתייכות אתנו־לאומית. רשתות הנחקרים היהודים כללו שיעור גבוה של בני משפחה קרובה לצד שיעור גבוה של אנשים מחוץ למשפחה, בעיקר חברים, עם מגמה של התמחות בתמיכה: המשפחה הקרובה סיפקה ייעוץ ועזרה פרקטית וכספית, בעוד החברים סיפקו תמיכה רגשית ובילויים משותפים. לעומת זאת, רשתות הנחקרים הערבים, שהיו צפופות יותר, כללו בעיקר את המשפחה המורחבת, וזו היוותה מקור מרכזי למרבית סוגי התמיכה. מודלים רב־רמתיים הראו כי לאחר פיקוח על עמדות משפחתיות ומאפייני רקע, ההבדלים בין משפחה קרובה, מורחבת ומי שאינם משפחה בסיכוי לספק תמיכה בקרב הערבים הצטמצמו או נעלמו. הממצאים נידונים בהקשר של המתח בין מגמות קולקטיביסטיות ואינדיבידואליסטיות בישראל כחברה רב־אתנית.

Exploring familialism in Israel: Insights from an egocentric network approach to family involvement in support networks among Israeli Jews and Palestinians \ Shira Offer

This study examines the concept of "familialism" in Israeli society and its manifestation in the daily lives of Jews and Palestinians by focusing on the role of family members in personal networks and the extent of support they provide. It is based on data from the Israeli Study of Egocentric Networks (ISEN) conducted in 2021, which included approximately 900 respondents and used an egocentric network approach to describe respondents' social ties and the characteristics of their networks. Findings show that among both Israeli Jews and Palestinians, most ties in the networks are with family members. However, significant differences can be found in network composition and patterns of support by ethno-national affiliation. Jewish respondents' networks include a significantly higher percentage of immediate kin and nonkin (mainly friends) and exhibit a trend toward support specialization: immediate kin provide advice, as well as practical, and financial help; friends provide emotional support and participate in shared leisure activities. By contrast, the networks of Palestinians, which have higher density, mainly include extended kin who constitute an important source of various types of support. Multilevel models show that after controlling for familial attitudes and background characteristics, the differences between immediate kin, extended kin, and non-kin in the likelihood of providing support among Israeli Palestinians were reduced or disappeared. Findings are discussed in the context of the tension between collectivist and individualist trends in Israel as a multiethnic society.

מוסד המשפחה בישראל ממלא תפקיד מרכזי בזהות היחיד והקולקטיב. במדינה שבה שיעור הולדה מהגבוהים בעולם, כמעט לכל ישראלי כיום יש לפחות שני אחים או שתי אחיות. למרות החשיבות המספרית והערכית של אחאות בחברה הישראלית, מפתיע לגלות עד כמה יחסים אלו ומשמעותם הוזנחו על־ידי התיאוריה והמחקר, המתמקדים בעיקר בקשר בין ההורים לילדיהם.

במאמר זה אנו מבקשות להרחיב את הבנת ה"משפחתיזם" הישראלי, ולהפנות את המבט מהיחסים האנכיים, בין דור ההורים לזה של הילדים, אל היחסים האופקיים המתקיימים בין אחים ואחיות בתוך המסגרת המשפחתית. לשם כך אנו מבצעות עבודה אינטרדיסציפלינרית, המשלבת בין מחקר סוציולוגי לניתוח ספרותי של שתי יצירות ישראליות עכשוויות: אביבה-לא של שמעון אדף (2009) ואחות שמש של דרור בורשטיין (2012). שתי היצירות, המעמידות במרכזן מערכת יחסים עשירה וקרובה בין אח ואחות, שבליבה מלאכת היצירה, מציעות מערכת מטפורית מקורית ליחסים המשפחתיים. בכך הן מאפשרות בחינה מחודשת של אתוסים מרכזיים במשפחה הישראלית, בהם שאלת ההקרבה, ההעברה הבין־דורית של טראומה, ותפקידה של העדוּת במסגרת המשפחתית, נושאים שעד כה נבחנו כמעט בלעדית במסגרת היחסים ההיררכיים בין הורים לילדיהם.

'We Will be Siblings Only if we Write": The Lateral Axis of the Israeli Family in Aviva-No by Shimon Adaf and Sun’s Sister by Dror Burstein \Yael Segalovitz and Ortal Slobodin

In Israel, the family as a social institution plays a central role in the construction of both individual and collective identity. In a country with one of the highest birthrates in the world, almost every Israeli today has at least two brothers or sisters. However, despite the significant numerical presence and cultural importance of sibling relationships in Israel, it is surprising that these bonds and their meanings have been largely neglected by  scholarship, which primarily focuses on parent-child dynamics.

In this article, we seek to expand the understanding of Israeli "familism" by shifting the focus from a vertical parent-child axis to a horizontal sibling-centered one. We use an interdisciplinary approach that combines sociological research with a literary analysis of two contemporary Israeli works: Aviva-No by Shimon Adaf (2009), and Sun's Sister by Dror Burstein (2012). Both center on complex and intimate relationships between a brother and sister, revolving around creative work. These texts offer original metaphorical systems for familial relationships, prompting a reconsideration of central aspects of the Israeli family ethos—such as sacrifice, the intergenerational transmission of trauma, and the role of intrafamilial testimony. In doing so, the article shifts attention from the vertical axis of parent-child relations to the lateral bonds of Israeli siblinghood.