ממשליות

מאמר זה מציע מסגור חדש להבנת מדיניות הגירת העבודה בישראל. להבדיל מההבנה הרווחת של המדיניות כתגובה לבעיה נתונה, אנו מראים בעזרת גישת WPR של באצ'י, הנשענת על ניתוח שיח ביקורתי פוקויאני, כיצד מיוצרת נוכחותם של מהגרי עבודה כ"בעיה" בשיח המִּמסדי. באמצעות טכניקות של ממשליות וביו־פוליטיקה מתעצב משטר של גבולות היררכיים, זמניות ארעית ורעיעות מובנית, שדרכו מוגבלים מהגרי עבודה להבניה קשיחה, שכל חריגה ממנה מפקיעה את מעמדם ואת מקומם. המשפחה והילדוּת מצויות בקצהו של משטר זה, כשפוריות והורות מתורגמות לממדי יצרנות וזמינות, והילדים ממוקמים בלימינליות של הכרה פונקציונלית ללא אופק לשייכות.
הניתוח מבוסס על בחינה שיטתית של חקיקה ונהלים מרכזיים ועל עיון בביטויים ממסדיים נוספים, ומראה כיצד המדיניות מכוננת את מה שאנו מכנים "ביו־הוספיטליטי": משטר של הכנסת אורחים מותנית, התוחמת את הסובייקט ל"גוף־עובד", כך שהוא מצוי תחת ניהול ביו־פוליטי ובהאֲחָרה מתמדת, הדוחה ממדים נוספים כגון משפחתיות ושייכות.
מנגד, אנו מציעים תפיסה אתית המבוססת על הכנסת אורחים ועל אחריות לאחֵר על־פי לוינס ודרידה, המאפשרת להוסיף רובד של קריאה נורמטיבית בהשלכות האתיות של המדיניות הממסדית כלפי מהגרי העבודה וילדיהם.תרומתו של המאמר לשיח המחקרי מתבטאת בהמשׂגה המרכזית של "ביו־הוספיטליטי", המדגימה את המשמעות הרב־רובדית של הבניית נוכחותם ומעמדם של מי שחשופים להאחרה קיצונית דרך ריבוי של פגיעויות מצטלבות, תוך כדי שהיא מאפשרת להציב אמת מידה חלופית לשיח המתבסס על שייכות ואחריות.

Bio-Hospitality: Conditional Inclusion and the Biopolitical Governance of Migrant Workers and Their Children in Israel \ Rotem Zamir, Hanoch Ben-Pazi and Yael Mayer

This article proposes a new framework for understanding labor migration policy in Israel. Contrary to the prevailing view of such policy as a response to a pre-existing problem, we demonstrate, drawing on Bacchi’s What’s the Problem Represented to Be? (WPR) approach and Foucauldian critical discourse analysis, how the presence of migrant workers is discursively produced as a “problem” within institutional discourse.

Through techniques of governmentality and biopolitics, a regime of hierarchical boundaries, enforced temporariness, and structural precarity is constituted, through which migrant workers are confined to a rigid construction. Any deviation from this construction risks the withdrawal of their legal status and place within the social order. Family life and childhood appear at the margins of this regime: fertility and parenthood are translated into dimensions of productivity and labor availability, while children are positioned within a liminal space of functional recognition without a horizon of belonging.

The analysis is based on a systematic examination of key legislation and policy procedures, alongside other institutional expressions of discourse. It demonstrates how these policies constitute what we term “bio-hospitality”: a regime of conditional hospitality that confines the subject to the status of a working body, subject to biopolitical management and ongoing othering that displaces additional dimensions of existence such as family life and belonging.

In response, the article advances an ethical perspective grounded in the concepts of hospitality and responsibility toward the Other, as articulated by Levinas and Derrida. This perspective allows for a normative reading of the ethical implications of institutional policy toward migrant workers and their children.

The article’s contribution lies in the conceptualization of bio-hospitality, which illuminates the multilayered construction of the presence and status of those subjected to extreme othering through intersecting vulnerabilities, while also proposing an alternative normative horizon grounded in belonging and responsibility.

המאמר הנוכחי מציע להתבונן במציאות של אי־ודאות כלכלית מתמשכת ובתמורות שחלו במופעיה באמצעות מעקב אחרי אופני ההתמודדות עימה בקרב שלושה דורות של נשים מזרחיות החיות בערי פיתוח בדרום ישראל. מבחינה אמפירית, הממצאים מלמדים שבעידן הכלכלה הריכוזית, בהעדר משרות בשוק העבודה הראשוני, בנות הדור הראשון מצאו לעצמן עבודה בכלכלת הצללים ("עבודה בשחור"). האפשרויות המצומצמות לרכישת השכלה לצד היצע מוגבל של משרות בשוק העבודה בערי הפיתוח הובילו חלק ניכר מבנות הדור השני למשרות צווארון כחול ופקידות נמוכה. היזמיות והאקטיביות שבהן הצליחו להמירן במשרות החדשות שנוצרו בעקבות הרפורמות הניאו־ליברליות. אולם מאחר שהעסקה זו הייתה זמנית ובתנאים נצלניים, היא לא שיפרה את מיקומן המעמדי. בנות הדור השלישי, אשר רכשו השכלה אקדמית כתוצאה מרפורמת המכללות, מתקשות לתרגם אותה לתעסוקה הולמת ויציבה המאפשרת התפתחות אישית ומוביליות חברתית. מופעיה השונים של אי־הוודאות הכלכלית בשלושת הדורות מעידים על היותה טכניקה של מִמשליות. קרי, אחד הכלים שבאמצעותם מיישמת המדינה את ההיגיון האתנוקרטי שבבסיסה, ומשעתקת את אי־השוויון האתני והאתנו־מגדרי. מבחינה תיאורטית, מחקר זה, המבוסס על היסטוריה ממוגדרת של קבוצת מיעוט, תורם לחשיפת התפקיד שמילאו העסקה מעורערת ואי־ודאות כלכלית בהיסטוריה של מדינת הלאום הקפיטליסטית, ובכך מציבה אתגר למסגרת המושגית ההגמונית שהתפתחה ב"צפון הגלובלי", הרואה בתעסוקה מעורערת ובאי־ודאות כלכלית תופעה ייחודית של העידן הניאו־ליברלי.

Has Anything Changed? Economic uncertainty as a governmentality technique: Three generations of Mizrahi women in southern Israel living and coping with economic uncertainty \ Sigal Ron Nagar 

This study focuses on how economic uncertainty has changed over three generations within a specific socio-economic context, arguing that it has functioned as a tool of governmentality, reinforcing ethno-gendered inequality. Drawing on the experiences of three generations of Mizrahi women living in development towns in southern Israel, I trace the changes in the manifestations of economic uncertainty. The empirical findings show that during the state’s early years, first generation women were forced to found jobs in the shadow economy ("black” undocumented work) due to the absence of jobs in the primary labor market. A restricted labor market and limited educational opportunities led the majority of the second generation to blue-collar and low-level clerical jobs. The more active and entrepreneurial among these women managed to switch to new jobs made available by the neoliberal reforms in the 1990s. However, since the employment conditions were exploitative, the new positions offered no mobility. Third-generation Mizrahi women, who, with great effort, have acquired academic degrees, are finding it difficult to translate their achievements into “good jobs,” steady employment, career prosperity and social mobility. The economic uncertainty in each generation indicates that it is being used as a governmentality technique, perpetuating ethno-gendered inequality, due to the ethnocratic state logic. This study, based on a distinct history of a minority group, helps reveal the role economic uncertainty and precarious employment has played in the history of the capitalist nation-state. It thus poses a challenge to the hegemonic conceptual framework that has developed in the "global north" that views precarious employment and economic uncertainty as a unique phenomenon of the neoliberal era.