השוואה סימבולית

השוואת המצב בישראל לפולין ולהונגריה הפכה לאחד המרכיבים הבולטים בשיח של המחאה נגד הרפורמה המשפטית. שיח השוואתי זה נעשה נפוץ ופרדיגמטי במסגרת המחאה; כך למשל, הסיסמה "יריב לוין, כאן זה לא פולין", הפכה לסלוגן מוביל. בחברה הידועה בנטייתה להניח כי היא ייחודית, מה מסביר את המקום הרחב שתפסו אנלוגיות למדינות אחרות בשיח המחאה? אילו פונקציות ממלאות האנלוגיות הללו בדמיון הפוליטי? לטענתנו, ניתוח בחירת מושאי ההשוואה ואופניה מאפשר הבנה של תפיסת המצב בקרב מובילי המחאה, כמו גם של המאוויים, החרדות, ונקודות העיוורון שמאחוריה. בכך תורם ניתוח ההשוואה להסבר המחאה בישראל של 2023, מהתופעות החברתיות־פוליטיות החשובות של דורנו. המאמר מתבסס על הגישה המחקרית המתמקדת ב"פוליטיקה של השוואות", שלפיה השאלה "מי משווה, את מה ולמה" יכולה להוות מפתח יעיל לזיהוי ולהבנה של הלכי רוח חברתיים, תרבותיים ופוליטיים. באמצעות ההשוואה הסימבולית לפולין ולהונגריה, מצאנו שהמוחים מזהים את המגמות האנטי־דמוקרטיות כאיום חדש וחיצוני, שמתרחש בהשראת מדינות זרות, וכך מתאפשרת התעלמות מהתפתחויות עומק ארוכות שנים בישראל עצמה. לטענתנו, המקום המרכזי שנתן שיח המחאה להשוואה לפולין ולהונגריה מהווה הסטת מבט המכחישה את ליקויי המשטר הישראלי ומצמצמת את דרישות המחאה לחזרה ל"עידן זהב" מוקדם, תוך התעלמות מכך שעבור לא־יהודים החיים תחתיו, משטר זה לא היה דמוקרטי מעולם. ניתוח הבחירה להתבונן במראה מסוימת ולא אחרת הוא, אם כן, דרך יעילה ללמוד על זהות המתבוננים, מה מניע אותם וממה הם בוחרים להתעלם.

“This is not Poland”: The politics of comparison and self-presentation in the protest discourse \ Ron Dudai and Yifat Gutman

Comparing Israel to Poland and Hungary has become one of the prevalent aspects of the protest discourse against the 2023 legal reform. This discourse of comparisons became paradigmatic and was disseminated widely during the protests. For example, the phrase “Yariv Levin, this is not Poland” became a leading slogan. In a society known for its tendency to think of itself as unique, what can account for the central place given to analogies with other countries in the protest discourse? What functions do these comparisons fulfill in the political imagination? We argue that an analysis of the comparisons that were made enables us to better understand how protest leaders defined the situation, as well as the visions, anxieties, and blind spots behind the protests. In doing so, this analysis helps us understand the 2023 Israeli protests, one of the most significant sociopolitical phenomena of our generation. The article is based on the “politics of comparisons” approach, according to which the question “who compares, to what, and why?” is a key to identifying and understanding social, cultural and political currents. Through their symbolic comparison of Israel to Poland and Hungary, we found that Israeli protesters identified the antidemocratic trends as a new, external threat inspired by foreign countries; a position which disregards deep-rooted historical developments in Israel itself. We argue that the central place given to comparisons with Poland and Hungary was a form of denial and turned a blind eye to the shortcomings of the Israeli regime, which narrowed down the protestors’ claims to a return to an earlier “golden age.” At the same time, the fact that life has never been truly democratic for non-Jews under this regime was ignored. Analyzing the choice to focus on one specific mirror rather than another is therefore an effective way to learn about the identity of the protestors; what motivates them and what they choose not to see.