שמעון אדף

מוסד המשפחה בישראל ממלא תפקיד מרכזי בזהות היחיד והקולקטיב. במדינה שבה שיעור הולדה מהגבוהים בעולם, כמעט לכל ישראלי כיום יש לפחות שני אחים או שתי אחיות. למרות החשיבות המספרית והערכית של אחאות בחברה הישראלית, מפתיע לגלות עד כמה יחסים אלו ומשמעותם הוזנחו על־ידי התיאוריה והמחקר, המתמקדים בעיקר בקשר בין ההורים לילדיהם.

במאמר זה אנו מבקשות להרחיב את הבנת ה"משפחתיזם" הישראלי, ולהפנות את המבט מהיחסים האנכיים, בין דור ההורים לזה של הילדים, אל היחסים האופקיים המתקיימים בין אחים ואחיות בתוך המסגרת המשפחתית. לשם כך אנו מבצעות עבודה אינטרדיסציפלינרית, המשלבת בין מחקר סוציולוגי לניתוח ספרותי של שתי יצירות ישראליות עכשוויות: אביבה-לא של שמעון אדף (2009) ואחות שמש של דרור בורשטיין (2012). שתי היצירות, המעמידות במרכזן מערכת יחסים עשירה וקרובה בין אח ואחות, שבליבה מלאכת היצירה, מציעות מערכת מטפורית מקורית ליחסים המשפחתיים. בכך הן מאפשרות בחינה מחודשת של אתוסים מרכזיים במשפחה הישראלית, בהם שאלת ההקרבה, ההעברה הבין־דורית של טראומה, ותפקידה של העדוּת במסגרת המשפחתית, נושאים שעד כה נבחנו כמעט בלעדית במסגרת היחסים ההיררכיים בין הורים לילדיהם.

'We Will be Siblings Only if we Write": The Lateral Axis of the Israeli Family in Aviva-No by Shimon Adaf and Sun’s Sister by Dror Burstein \Yael Segalovitz and Ortal Slobodin

In Israel, the family as a social institution plays a central role in the construction of both individual and collective identity. In a country with one of the highest birthrates in the world, almost every Israeli today has at least two brothers or sisters. However, despite the significant numerical presence and cultural importance of sibling relationships in Israel, it is surprising that these bonds and their meanings have been largely neglected by  scholarship, which primarily focuses on parent-child dynamics.

In this article, we seek to expand the understanding of Israeli "familism" by shifting the focus from a vertical parent-child axis to a horizontal sibling-centered one. We use an interdisciplinary approach that combines sociological research with a literary analysis of two contemporary Israeli works: Aviva-No by Shimon Adaf (2009), and Sun's Sister by Dror Burstein (2012). Both center on complex and intimate relationships between a brother and sister, revolving around creative work. These texts offer original metaphorical systems for familial relationships, prompting a reconsideration of central aspects of the Israeli family ethos—such as sacrifice, the intergenerational transmission of trauma, and the role of intrafamilial testimony. In doing so, the article shifts attention from the vertical axis of parent-child relations to the lateral bonds of Israeli siblinghood.