מה ניתן ללמוד על המשפחתיוּת בקרב יהודים וערבים בישראל מתוך גישת הרשתות האגוצנטריות?: בחינת מעורבות המשפחה ברשתות תמיכה בחיי היום־יום

מבוא

המשפחה והמשפחתיוּת תופסות מקום מרכזי בחברה ובתרבות בישראל. השיח הציבורי והפופולרי רווי דימויים על אודות אותה "משפחתיוּת", המדגישה את התפקיד החשוב שיש לבני ובנות המשפחה בחיי היום־יום. המשפחתיוּת החזקה, אשר תורמת ליצירת מארג של קשרים משפחתיים ענפים ומסועפים, משקפת, כך נטען, את האופי הקולקטיביסטי של כלל הקבוצות האתנו־לאומיות בחברה הישראלית למרות קיומם של שסעים חברתיים ופוליטיים רבים (Senor & Singer, 2024). אולם התחזקותם בישראל של תהליכים גלובאליים המזוהים עם המודרניות המאוחרת (גודמן ותבורי, 2010), המדגישים ערכים אינדיבידואליסטיים אשר הביאו לשינויים במוסד המשפחה ולגיוון ברשתות האישיות, יצרו הזדמנות לשינוי גם במשמעות המיוחסת לקשרי משפחה. על רקע המתח הקיים בין מגמות קולקטיביסטיות מחד גיסא, ומגמות אינדיווידואליסטיות מאידך גיסא, והטענה כי יהודים וערבים חשופים במידה שונה למתח זה (פוגל־ביז'אוי, 2020), עולות שאלות בדבר תפקידם של קשרי משפחה בחיי היום־יום. עד כמה קשרי משפחה מהווים מקור תמיכה בהשוואה לקשרים אחרים? באיזו מידה תפקידם ברשת התמיכה שונה בקרב יהודים וערבים? ומה ניתן ללמוד מכך על משמעות המשפחתיוּת בשתי הקבוצות?

המחקר הנוכחי מבקש לענות על שאלות אלו מתוך הגישה האגוצנטרית לחקר רשתות אישיות. רשתות אישיות (personal networks) מוגדרות כמערכות חברתיות הכוללות את האנשים בסביבה החברתית של הפרט, שמהם הוא מקבל ולהם הוא נותן סוגים שונים של תמיכה (Perry et al., 2018). הדרך הטובה ביותר ללמוד על רשתות אישיות היא באמצעות הגישה האגוצנטרית המבוססת על מחוללי שמות (name generators), אשר מספקים "תמונת מצב" של הרשת על מאפייניה ומארג הקשרים בתוכה מנקודת המבט הסובייקטיבית של הפרט. הגישה האגוצנטרית, בכך שהיא מספקת מידע על המקום והתפקיד ברשת האישית של קשרים משפחתיים ואחרים, מהווה כלי אנליטי ייחודי שמאפשר לבחון בצורה מעמיקה את האופנים שהמשפחתיוּת באה בהם לידי ביטוי בחיי היום־יום, ולהשוות בין קבוצות שונות בחברה.

שינויים במעמד המשפחה ובתפקידם של קשרי משפחה ברשתות האישיות

שינויים נורמטיביים המזוהים עם המודרניות המאוחרת השפיעו רבות על דפוסי החַברותיוּת (sociability) ותרמו לעיצוב מחדש של הרשתות האישיות ושל מקום הקשרים המשפחתיים בתוכן (Allen, 2008; Giddens, 1991; Beck & Beck-Gernsheim, 1995; Pescosolido & Rubin, 2000). אחת הטענות המרכזיות היא כי עם התחזקות הלך הרוח האינדיבידואליסטי התערערו מעמדם וכוח השפעתם של מוסדות מסורתיים דוגמת המשפחה והקהילה. בחברה המדגישה ערכים אשר שמים את הפרט, התפתחותו ורווחתו במרכז, אנשים חווים יותר אוטונומיה וחופש להחליט בעצמם כיצד לנהל את חייהם בהתאם לצרכים, השאיפות ונסיבות החיים המשתנות שלהם. משמעותו של חופש זה היא, בין היתר, גם היכולת לבחור עם מי, מתי ואיך ליצור ולקיים קשרים חברתיים, אם בכלל. באקלים נורמטיבי כזה לא ניתן לתפוס קשרים משפחתיים כמובנים מאליהם וככאלה שניתן לסמוך כי יספקו תמיכה ללא תנאי בשעת הצורך. כאשר המחויבות למשפחה פוחתת, והמשפחה אינה מהווה עוד מסגרת פיקוח יעילה שביכולתה להגביל ואף להכתיב את התנהגויות הפרט, כפי שקורה לרוב בחברות קולקטיביסטיות, גם קשרים משפחתיים – בדומה לקשרים מחוץ למשפחה – דורשים השקעה מתמדת וטיפוח, ועלולים להתנתק אם הם מאכזבים או אם אינם מספקים די הצורך (Stacey, 1990; Pescosolido & Rubin, 2000).

תהליכים אלו, שבדג'ון (Budgeon, 2006) מכנה תהליכי דה־מסורתיוּת (de-traditionalization), הפכו את הרשתות האישיות בעידן המודרניות המאוחרת לדינמיות מאוד, ותרמו לגיוונן בכך שאפשרו את קיומם ותרמו ללגיטימציה של קשרים חברתיים משמעותיים מחוץ למשפחה. חוקרים וחוקרות מציינים כי החברה הבתר־תעשייתית מאורגנת יותר ויותר סביב "קהילות אישיות" (Pahl & Spencer, 2000) או "קהילות רשתיוֹת" (Wang & Wellman, 2010), ולא בהכרח סביב המשפחה. גם המושג "משפחה מִבְחירה" מתייחס לרעיון שביכולתם של יחסים חברתיים שאינם מבוססים על קשרי דם או על החוק למלא פונקציות המזוהות באופן מסורתי עם המשפחה, כמו למשל סיפוק משמעות וזהות ומתן תמיכה רגשית ועזרה חומרית, וכל זאת מתוך תחושות של קִרבה, אינטימיות והזדהות עמוקות (Gazso & McDaniel, 2015).

גם תהליכים דמוגרפיים המזוהים עם גישת המעבר הדמוגרפי השני מספקים הסבר לגיוון הגדל ברשתות אישיות. הירידה בשיעורי הנישואין והילודה והעלייה בשיעור האנשים שלא ילדו או אימצו מעולם ילדים, שהתרחשו במדינות בתר־תעשייתיות רבות, צמצמו משמעותית את גודל המשפחה (Lesthaeghe, 2014). כתוצאה מכך, למספר הולך וגדל של אנשים יש פחות קשרי משפחה להתרועע איתם ולקבל מהם סיוע. את החלל שנוצר ואת הצורך באינטימיות ותמיכה ממלאים במקרים רבים קשרים חברתיים אחרים, במיוחד קשרי חברוּת (Allan, 2008; Stevens & VanTilburg, 2011; Suanet & Antonucci, 2017). אולם, רבים מהתהליכים המזוהים עם גישת המעבר הדמוגרפי השני פסחו על ישראל. למרות ירידה קלה בשנים האחרונות, ישראל היא עדיין שיאנית הילודה בקרב מדינות ה־OECD, עם שיעור פריון כללי של כשלושה ילדים לאישה (וינרב, 2023). לאור זאת, אין זה מפתיע כי המשפחות הישראליות הן גדולות, עם ממוצע של 3.6 נפשות בקרב יהודים ו־4.3 נפשות בקרב ערבים (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 2024). יחד עם שיעור נישואין גבוה, שיעור זוגרות¹ נמוך של 6% בלבד, ושיעור גירושין יחסית נמוך בהשוואה למדינות ה־OECD (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 2022), המאפיינים הללו מצביעים על דפוסים משפחתיים שאינם תואמים נטיות אינדיבידואליסטיות.

מוסד המשפחה וקשרי משפחה בחברה הישראלית

משפחתיוּת חזקה נחשבת עמוד תווך בסיסי בחברה ובתרבות הישראלית, ומאפיינת את כלל הקבוצות האתנו־לאומיות. המשפחתיוּת הישראלית מיוחסת לאופי הדתי והמסורתי של החברה, המטפח רגשות של מחויבות ותלות הדדית ומתעדף את צורכי המשפחה כקולקטיב על פני צורכי הפרט (פוגל־ביז'אוי, 2020), ולעמדות שמרניות ביחס למשפחה ולתפקידי מגדר (Halperin, 2015; Mandel & Birgier, 2016). היא גם מושפעת מהמעמד המיוחד והכוח הפוליטי הרב שיש לבתי הדין הדתיים בתחום המשפחה (Halperin-Kaddari & Yadgar, 2010), ובקרב האוכלוסייה היהודית – לאידיאולוגיה לאומית הרואה במשפחה אמצעי לביסוס ושימור רוב יהודי בישראל (דונת, 2010). מסיבות אלו, טוענת פוגל־ביז'אוי (2020), מוסד המשפחה בישראל נותר יציב, ומהווה עבור כל הקבוצות "תנאי הכרחי" ו"נכס" להמשך קיומן כקולקטיב מובחן בחברה משוסעת חברתית ופוליטית.

תפיסת המשפחתיוּת החזקה מדגישה את החשיבות בחיי הפרט לא רק של בני ובנות המשפחה הקרובה, או הגרעינית, אלא גם של המשפחה המורחבת. באוכלוסייה היהודית שמור מקום ייחודי לסבות (סבתות) ולסבים כמקור מרכזי לעזרה כלכלית ופרקטית לילדיהם הבוגרים ולמשפחותיהם. כך לדוגמה, ברקוביץ (2022) מראה כי על רקע מדיניות ניאו־ליברלית של צמצום משמעותי בתמיכה הממוסדת שמספקת המדינה למשפחות עם ילדים, דור ההורים – ובמיוחד הסבות – מצופה לסייע בטיפול בנכדים, וטוענת כי עזרה זו מחזקת עוד יותר את תפיסת המשפחתיוּת (ראו גם צוריאל הררי, 2013; Lowenstein et al., 2007).

למשפחה המורחבת תפקיד חשוב גם באוכלוסייה הערבית. הקשרים המשפחתיים בחברה הערבית עדיין מאורגנים במידה רבה סביב הזהות המשפחתית הקולקטיבית, והחמולה ממשיכה להוות מקור חשוב של תמיכה, כמו גם מנגנון של פיקוח חברתי (אבו־בקר, 2012; כרכבי סבאח, 2009). לצד הסגרגציה המרחבית-חברתית של האוכלוסייה הערבית, בעיקר בפריפריה, חשיבותן של המשפחה ושל החמולה נובעת גם ממעמדם של הערבים כקבוצת מיעוט הנמצאת במתח עם הרוב היהודי, ונתונה לאפליה מתמשכת במגוון תחומי חיים. היעדר השקעות ביישובים ערביים, אפליה מתמשכת בקבלת שירותים בסיסיים ונגישות מוגבלת למשאבים ציבוריים תורמים לשימור המעמד הסוציו־אקונומי הנמוך של הערבים בישראל, ומגבירים את תלותו של הפרט במשפחה ובקהילה (אבו־בקר, 2012). יחד עם זאת, ניכרות נטיות אינדיבידואליסטיות משמעותיות הנובעות מסיבות היסטוריות (Sa'ar, 2001), וקשורות למגמות כגון עלייה בשיעורי ההשכלה וההשתתפות בכוח העבודה, במיוחד בקרב נשים (אבו־בקר, 2012 Haj-Yahia & Lavee, 2018; Meler, 2017;), ובראשן התחזקות מודל המשפחה הגרעינית. על רקע זה מתגלעים לעיתים מתחים בין־דוריים ורצון להדוף התערבות וביקורת מצד המשפחה המורחבת בסוגיות הקשורות לחינוך ילדים (Zreik, Golden, & Oppenheim, 2022), ובכאלה הנוגעות לטיפול בהורים מבוגרים (Khalaila & Litwin, 2012; Manor, 2018), או בבני משפחה בעלי מוגבלויות (Nasser, Sachs, & Sa'ar, 2017). מחקרים אלו מראים כי העברת האחריות לטיפול בבני משפחה לידי מוסדות חיצוניים מלווה לא פעם בתחושה של אשמה, המשקפת את המתח בין הרצון להתמקד במשפחה הגרעינית אל מול האתוס הקולקטיביסטי, המדגיש נאמנות וכבוד לבני המשפחה המורחבת, בעיקר לדור ההורים.

על־פי התפיסה הרווחת ישראל היא חברה משפחתית מאוד, אך מספר המחקרים הכמותניים אשר בחנו קשרים משפחתיים ואת תפקידם בחיי היום־יום מצומצם. נושא זה זכה לתשומת לב בעיקר במחקר הגרונטולוגי. ממחקרים אלו עולה כי המחויבות הפיליאלית (filial obligation) בישראל שכיחה מאוד, במיוחד בקרב ערבים, וזאת מסיבות תרבותיות וכלכליות (Halperin, 2015; Khalaila & Litwin, 2012; Silverstein et al., 2013), וכי תדירות המפגשים הבין־דוריים (בן שמחון ועמיתים, 2012), כמו גם רמת הקִּרבה ומידת התמיכה הרגשית שקשרים אלו מספקים גבוהות מאוד (כץ, לבנשטיין, ובריק, 2010). יחד עם זאת, נורמה פיליאלית חזקה לא בהכרח באה לידי ביטוי בהתנהגות. לדוגמה, כאשר בוחנים דפוסי חליפין בין־דוריים באוכלוסייה היהודית, היקף התמיכה הפרקטית, דוגמת סיוע בטיפול ועזרה במשק הבית שהורים מבוגרים מדווחים שהם מקבלים מילדיהם הבוגרים, הוא בינוני (בן שמחון ועמיתים, 2012; כץ, לבנשטיין ובריק, 2010; ליטווין, 2008). באוכלוסייה הערבית, כפי שמראה מנור (Manor, 2018), בקרב הורים מבוגרים מתעוררות לעיתים תחושות של בדידות וחשש מכך שלא יקבלו תמיכה מספקת מילדיהם הבוגרים. באופן כללי, מחקרים אלו מרמזים על סדקים בחוזה הבין־דורי, ומלמדים שבמקרים רבים המשפחה אינה מהווה רשת ביטחון שניתן לסמוך עליה כי תספק עזרה בשעת הצורך.²

כיוצאים מן הכלל ראויים לציון שני המאמרים של פישר ושביט, אשר בתחילת שנות ה־90 של המאה הקודמת ערכו סקר על רשתות אגוצנטריות בקרב תושבי חיפה היהודים. במאמר הראשון (Fischer & Shavit, 1995) הם מתארים כי בעוד הרשתות האישיות של תושבי חיפה ותושבי צפון קליפורניה דומות במאפיינים רבים, כגון גודל הרשת והיקף התמיכה מחבריה, צפיפות הרשתות של תושבי חיפה הייתה גבוהה יותר. למעשה, היא הייתה הגבוהה ביותר בהשוואה בין־לאומית. פישר ושביט הסבירו זאת בכך שהרשתות של החיפאים כללו שיעור גבוה של קשרי משפחה, כמו גם קשרים עם אנשים שהכירו שנים רבות. במאמר נוסף הם מצאו שבזמן משבר, במקרה זה מלחמת המפרץ, פנו תושבי חיפה לקבלת עזרה פרקטית בעיקר לבני ובנות המשפחה (Shavit et al., 1994). יחד עם זאת, המחקר הראה כי גם לחברים היה תפקיד חשוב, ורבים נטו לפנות אליהם כדי לקבל ייעוץ ותמיכה רגשית. המחקר הנוכחי, בדומה לזה שערכו שביט ופישר, מתבסס גם הוא על הגישה האגוצנטרית, אך הוא עדכני, והוא מתייחס לכלל האוכלוסייה הבוגרת בישראל – יהודים וערבים – במטרה ללמוד על משמעות המשפחתיוּת בחברה.

שיטת המחקר

הנתונים

המחקר מתבסס על נתונים שנאספו באמצעות סקר ייחודי, ה־ISEN (Israeli Study of Egocentric Networks) בעזרת מכון ב.י. כהן למחקרי דעת קהל באוניברסיטת תל אביב, בעזרת מדגם מתוך הפאנל האינטרנטי ההסתברותי של המכון במהלך החודשים מאי עד אוגוסט 2021. יתרון הפאנל של מכון כהן בכך שהוא מתבסס על דגימה רנדומלית של משתתפים באוכלוסייה הבוגרת מתוך מאגר מרשם האוכלוסין, והוא כולל כ־3,600 משתתפים ומשתתפות, מהם כ־700 ערבים, אשר גויסו באמצעות סקר טלפוני ייעודי וכן דרך הדואר. המשתתפים בפאנל קיבלו במייל ובהודעת SMS הזמנה לקחת חלק במחקר הנוכחי, עם קישור לסקר שיכלו לענות עליו בטלפון הנייד או במחשב. כדי להעלות את שיעור ההיענות נשלחו חמש תזכורות במייל ובמסרונים לטלפון למשיבים בעברית, ו־7 תזכורות למשיבים בערבית. הסקר כלל כמה שאלות שבחנו את תשומת הלב של העונים, ומי ששגה במענה עליהן נפסל. שיעור ההיענות הכללי (מי שענו על הסקר מקרב כל מי שלחצו על הקישור ופתחו את השאלון) עמד על 59% (63% בקרב המשיבים בעברית ו־42% בקרב המשיבים בערבית). המשתתפים אשר השלימו את מילוי השאלון קיבלו תו שי בסך 75 ש"ח. בדיקה קפדנית של התשובות הובילה לפסילה של 24 משתתפים (כולם משיבים בערבית), אשר ענו אותה התשובה למרבית השאלות המשמעותיות בסקר. המדגם הסופי שעליו מתבסס המחקר הנוכחי כולל 799 משיבים בעברית ו־100 משיבים בערבית. לאורך מאמר זה אני מתייחסת למשיבים בעברית כאל יהודים (98% מהם ציינו שהם יהודים) ולמשיבים בערבית כאל ערבים (68% מהם ציינו שהם מוסלמים, 19% נוצרים, 6% דרוזים ו־7% אחר). כל הניתוחים משתמשים במשקלים סטטיסטיים כדי להגדיל את הייצוגיות של המדגם בהיבטים של השתייכות אתנו־לאומית, מגדר וגיל.

כלי המחקר והמשתנים

ייחודיותו של המחקר הנוכחי בכך שהוא עושה שימוש בגישה האגוצנטרית כדי ללמוד על הרשתות האישיות של הנחקרים. בגישה האגוצנטרית מכוּנה הפרט – קרי הנחקר/ת – אגו (ego), והחברים ברשת האישית שלו מכונים אלטרים (alters). בשלב הראשון בונה הכלי האגוצנטרי רשימה של אלטרים עבור כל נחקר בהתבסס על מחוללי שמות (name generators). מדובר בשאלות המבקשות מהנחקרים לציין את שמם הפרטי של האנשים שאיתם הם נמצאים בקשר, לדוגמה, יובל. מחקר זה כולל חמישה מחוללי שמות המתייחסים לסוגי תמיכה שונים. הנחקרים התבקשו לציין את שמם של האנשים 1. שאיתם הם מבלים או יוצאים לפעילויות חברתיות שונות (בילויים משותפים); 2. שאיתם הם מדברים על עניינים אישיים כגון בעיות במשפחה, בעבודה, או אירועים חשובים שקורים בחיים (תמיכה רגשית); 3. שאליהם הם פונים כשעליהם להחליט החלטות חשובות, דוגמת כאלה הקשורות לעבודה, למשפחה או לבריאות (ייעוץ); 4. שאליהם היו פונים לו היו זקוקים לעזרה למשך מספר שבועות בעקבות תאונה או מחלה, כמו למשל הכנת אוכל, הסעות או שמירה על הילדים (עזרה פרקטית); 5. שאליהם היו פונים כדי לקבל תמיכה כספית, למשל לו היו צריכים לגייס בדחיפות סכום של 5,000 ש"ח (עזרה כספית). הנחקרים יכלו לרשום עד שלושה שמות בכל אחד ממחוללי השמות (שמות של מבוגרים בלבד). ניתן היה לחזור על אותו האלטר בשאלות השונות. בהתבסס על מספר השמות הייחודיים שציין כל אחד מהנחקרים חוּשב גודל הרשת האישית, מספר הנע בין 1 (צוין רק שם אחד במחוללי השמות) ל־15 (צוינו בסך הכול שלושה שמות שונים בכל אחד ממחוללי השמות).

בשלב השני, הכלי האגוצנטרי אוסף מידע על כל אחד מהשמות שצוינו ועל המאפיינים שלהם (name interpreters). במחקר זה התבקשו הנחקרים לציין מי הוא האדם שאת שמו רשמו – האם מדובר בהורה, ילד/ה בוגר/ת, אח/אחות, סב/סבה, ההורה של בן־הזוג או של בת־הזוג, קרוב/ת משפחה אחר/ת, שכן/ה, מישהו/י מהעבודה או מהלימודים, חבר/ה או אחר. בתחילת השאלון התבקשו הנחקרים לציין אם יש להם בן/ת־זוג ולרשום את שמו/ה, כך שאם שם זה הופיע במחוללי השמות ניתן היה לזהות כי מדובר בבן/ת־הזוג. בהתבסס על שאלה זו נבנה משתנה חדש, המבחין בין אלטר שהוא משפחה קרובה (בני זוג, הורים וילדים בוגרים), משפחה מורחבת (אחים, סבים, הורים של בן־הזוג ובני משפחה אחרים) או שאינו משפחה (כל שאר הקטגוריות).

עוד נשאלו הנחקרים על הקשרים בין האלטרים השונים ברשת שלהם. כדי לצמצם את מידת העומס על הנחקרים נעשתה פרוצדורה זו עבור לא יותר מחמישה אלטרים. נחקרים שציינו מספר אלטרים הגדול מחמישה (82% מהנחקרים) נשאלו על חמישה אלטרים שנדגמו באופן רנדומלי מתוך הרשת שלהם. עבור כל זוג אלטרים בתת־המדגם היו הנחקרים צריכים לציין אם הם מכירים זה את זה. מידע זה אִפשר לחשב את מידת הצפיפות ברשת של הנחקר, מדד הנע בין 0 (אף אחד מהאלטרים אינו מכיר את האלטרים האחרים) לבין 1 (כל האלטרים מכירים זה את זה).

יתרונה של הגישה האגוצנטרית בכך שהיא אינה מניחה מראש הנחות על זהותם ועל תפקידם של האנשים ברשת האישית. על כן היא פחות רגישה לרצייה חברתית, ונחשבת בעלת מהימנות ותוקף גבוהים במיוחד (Fischer, 1982; Perry et al., 2018). יתרון נוסף הוא שבניגוד לרוב המחקרים האגוצנטריים, אשר מטעמי חיסכון עושים שימוש במחולל שמות אחד בלבד, המחקר הנוכחי כולל חמישה מחוללי שמות, ולכן מספק מידע מעמיק יותר על הרשת האישית (Marsden & Hollstein, 2023).

במחקר זה בחנתי גם שתי עמדות ביחס למשפחה. המשתנה הראשון, מחויבות משפחתית, עוסק בתפיסה הנורמטיבית של הנחקרים על אודות מקומה של המשפחה, בעיקר זו המורחבת, ועל הצורך לסייע לה. מדובר בממוצע של ארבעה היגדים הנמדדים כולם בסולם ליקרט הנע בין 1 (לא מסכים/ה כלל) ל־5 (מסכים/ה מאוד) שהותאמו מהשאלון של נייט (Knight et al., 2010). לדוגמה, "חשוב שהמשפחה תמיד תהיה מאוחדת ומלוכדת גם כשיש חילוקי דעות וריבים" ו־"אנשים צריכים תמיד לחשוב על המשפחה שלהם כשהם מקבלים החלטות חשובות" (אלפא־כרונבך=0.73). המשתנה השני, לחץ משפחתי, שגם הוא הותאם מהמדד של נייט, מתייחס למידת ההסכמה עם היגד יחיד: "חגים ואירועים משפחתיים הם מלחיצים כי כל המשפחה נמצאת ביחד".

משתני הפיקוח הסוציו־דמוגרפיים כוללים מגדר (0=אישה ו־1=גבר), גיל (35–49, 50–69, 70 ומעלה, וקבוצת הגיל הצעירה של בני 21–34 היא הקבוצה המושמטת), נשוי או בזוגיות (0=לא ו־1=כן), מספר הילדים בני פחות מ־21 בבית, תואר אקדמי (0=לא ו־1=כן), ורמת הכנסה משפחתית (משתנה הנמדד בסולם הנע בין 1=הרבה מתחת לממוצע ל־5=הרבה מעל הממוצע).

שיטת הניתוח

בחלק הראשון של המחקר בדקתי את מאפייני הרשת האישית של הנחקרים והנחקרות מבחינת גודל, צפיפות והֶרכב (שיעור האלטרים שהם משפחה קרובה, משפחה מורחבת, ושאינם משפחה) ואת היקף התמיכה שהם מקבלים מהרשת באופן כללי ומכל אחד מסוגי האלטרים בנפרד. באמצעות מבחני t בחנתי אם קיימים הבדלים מובהקים בין יהודים וערבים במאפייני הרשת והרכבה, במשתני הרקע ובהיקף כל אחד מסוגי התמיכה.

בשלב השני, כדי לענות על שאלת המחקר על אודות המקום והתפקיד של המשפחה ברשת האישית, אמדתי סדרה של מודלים רב־רמתיים (multilevel models). מודלים רב־רמתיים מתאימים למבנה של הנתונים שעליהם מתבסס מחקר זה בכך שהם מביאים בחשבון את העובדה כי האלטרים שזורים ברמת האגו ומאפשרים להתמודד עם הפרת התנאי ברגרסיה בדבר אי־תלות בין התצפיות. כיוון שהמשתנים התלויים במחקר – חמשת סוגי התמיכה – הם כולם משתני דמה המציינים אם הוזכר האלטר באותו מחולל שמות או לא, כל המודלים הרב־רמתיים עושים שימוש בפונקציה הלוגיסטית. לוג הסיכוי לקבל כל אחד מסוגי התמיכה מנובא ברמה הנמוכה (רמת האלטר) באמצעות מאפייני האלטר, במקרה זה אם הוא בן/בת משפחה קרובה או משפחה מורחבת (בהשוואה למי שאינו מהמשפחה, הקבוצה המושמטת) תוך פיקוח ברמה הגבוהה (רמת האגו) על מאפייני הנחקר/ת (עמדות משפחתיות, מאפייני הרשת ומשתני רקע סוציו־דמוגרפיים). מודלים רב־רמתיים מאפשרים גם לאמוד אינטראקציות בין שתי הרמות (cross-level interactions), ובכך לבחון אם סוג הקשר עם האלטר (משתנה ברמת האלטר) כמקור תמיכה שונה בקרב יהודים וערבים (משתנה ברמת האגו).

ממצאים

מאפייני המדגם

המאפיינים הסוציו־דמוגרפיים והעמדות המשפחתיות של המדגם מוצגים בלוח 1. מהלוח עולה כי המדגם מאוזן יחסית מבחינת מגדר וגיל, עם ייצוג מעט גבוה יותר לקבוצת הגיל הצעירה (בני 21–34) ומעט נמוך יותר לקבוצת הגיל המבוגרת (בני 70 ומעלה). כשני שלישים מהנחקרים והנחקרות הם נשואים או בזוגיות, ומספר הילדים בני 21 ומטה בבית הוא 2.6 בממוצע. כארבעים אחוזים (42.8%) הם בעלי תואר אקדמי, ורמת ההכנסה, על־פי דיווח סובייקטיבי, בינונית וקרובה לממוצע (דירוג 2.72 בסולם 1–5). מבחינת העמדות המשפחתיות, ניתן לראות כי באופן כללי הנחקרים מדווחים כי הם חשים מחויבות גבוהה למשפחה ורמה בינונית-נמוכה של לחץ משפחתי (ממוצע של 4.29 ו־2.34, בהתאמה). ליהודים וערבים מאפיינים סוציו־דמוגרפיים דומים, פרט לכך שהנחקרים הערבים צעירים יותר ובעלי הכנסה נמוכה יותר.³ הנחקרים הערבים גם מדווחים על רמות מחויבות ולחץ משפחתי גבוהות יותר בהשוואה ליהודים.

ממצאים תיאוריים

מטרתו הראשונה של המחקר היא לתאר את הרשתות האישיות של הנחקרים והנחקרות ואת היקף התמיכה שהם מקבלים מהאלטרים השונים ברשת, ולבחון אם קיימים הבדלים אתנו־לאומיים. מאיור 1 ניתן לראות כי באופן כללי הגודל הממוצע של הרשת הוא 5.76 אלטרים, ורמת הצפיפות הממוצעת היא 0.66 (כלומר 66% מהאלטרים ברשת בממוצע מכירים זה את זה). לא נמצא הבדל מובהק בין יהודים וערבים בגודל הרשת האישית, אך נמצא כי הרשתות של הערבים צפופות הרבה יותר מאלו של היהודים (0.78 ו־0.64 בהתאמה).

איור 2 מציג את הֶרכב הרשת האישית בחלוקה לאחוזים לפי סוג האלטר. מהאיור עולה כי עבור כלל המדגם, רוב האלטרים ברשת (57.6%) הם משפחה, אולם ניכרים הבדלים משמעותיים בין יהודים וערבים. ראשית, שיעור האלטרים שהם משפחה, קרובה ומורחבת יחד, גבוה יותר בקרב ערבים (67.1%) מאשר בקרב יהודים (55.9%). בהתאם לזאת, שיעור האלטרים שאינם משפחה גדול בהרבה בקרב יהודים מאשר בקרב ערבים (44.4% ו־32.9% בהתאמה). הרוב המוחלט של האלטרים שאינם משפחה הוגדרו חברים, כ־71% (ממצא זה אינו מוצג כאן). מלבד זאת נמצא כי בעוד שיעור האלטרים שהם משפחה קרובה גדול יותר בקרב יהודים (33.4% לעומת 23.9% בקרב ערבים), ומגמה הפוכה ניכרת ביחס למשפחה מורחבת. שיעור האלטרים שהם משפחה מורחבת גדול הרבה יותר בקרב ערבים (43.2%) מאשר בקרב יהודים (22.5%).

בשלב הבא בדקתי את היקף התמיכה מהאלטרים ברשת לפי סוג תמיכה. הממצאים, המתוארים בלוח 2, מראים את שיעור האלטרים, מתוך כלל האלטרים ברשת, אשר שמם הופיע בכל אחד מחמשת מחוללי השמות. ניתן להתרשם כי בילויים משותפים הוא התחום הרווח ביותר (46.9% מהאלטרים הוזכרו בהקשר זה) בעוד עזרה כספית הוא התחום הכי פחות רווח (35.2%). בתחומים של תמיכה רגשית, ייעוץ בקבלת החלטות ועזרה פרקטית, שיעור האלטרים נע סביב ה־40%. עוד ניתן לראות כי בהקשר לסוגי התמיכה לא קיימים הבדלים רבים בין שתי הקבוצות האתנו־לאומיות. שיעור האלטרים ברשת אשר דווחו כמספקים תמיכה רגשית וייעוץ היה גבוה מעט יותר בקרב ערבים מאשר בקרב יהודים.

לוח 3 מראה את התפלגות האלטרים עבור כל אחד מסוגי התמיכה בנפרד. ניכר כי בקרב יהודים, המשפחה הקרובה היא מקור חשוב של עזרה פרקטית בזמן משבר, ומהווה גורם שנוטים להתייעץ איתו בקבלת החלטות ושאליו פונים לקבלת עזרה כספית, בעוד מי שאינם משפחה (קבוצה הכוללת בעיקר חברים) הם מי שמבלים איתם ומהם מקבלים תמיכה רגשית. בקרב ערבים, לעומת זאת, ישנה פחות התמחות, ונראה כי מי שתופסת מקום חשוב ביותר ברשת האישית היא המשפחה המורחבת. בכל אחד מסוגי התמיכה, כולל בילויים משותפים, השיעור הגבוה ביותר התקבל עבור אלטרים מהמשפחה המורחבת.

בחינת התפקיד ברשת האישית של המשפחה הקרובה, של המשפחה המורחבת ושל מי שאינם משפחה, באמצעות מודלים רב־רמתיים

כדי לבחון את שאלת המחקר על אודות מקום המשפחה ברשת האישית ותפקידה במתן תמיכה בחנתי סדרה של מודלים רב־רמתיים של רגרסיה לוגיסטית. אמדתי מודל נפרד לניבוי (לוג) הסיכוי לקבל מהרשת האישית כל אחד מסוגי התמיכה, כאשר ברמה הנמוכה (רמת האלטר) ישנה התייחסות לסוג האלטר, וברמה הגבוהה (רמת האגו) נכללים גודל וצפיפות הרשת, העמדות המשפחתיות ומשתני הרקע הסוציו־דמוגרפיים. כמו כן, המודלים כוללים אינטראקציה בין שתי הרמות, אשר בוחנת אם הקשר בין סוג האלטר לתמיכה שונה בקרב יהודים וערבים. לוח 4 מציג את יחס הסיכויים (odds ratio) לקבלת כל אחד מחמשת סוגי התמיכה. כיוון שההשתייכות לקבוצה אתנו־לאומית קודדה כיהודי=1 וערבי=0, יחס הסיכויים של המשתנים משפחה קרובה ומשפחה מורחבת בהשוואה למי שאינו מהמשפחה מתייחס לאפקט בקרב הערבים, ואילו בקרב היהודים האפקט הוא ממצא זה כפול הממצא שהתקבל באינטראקציה (x יהודי).

ניתן לראות כי בקרב יהודים, הסיכוי לבלות עם אלטר שהוא מהמשפחה הקרובה או המורחבת נמוך יותר מאשר אם האלטר אינו מהמשפחה (בשני המקרים יחס הסיכויים קטן מ־1 ומובהק). כדי להמחיש טוב יותר אפקט זה – כמו גם את האפקטים האחרים – חישבתי את ההסתברות (predicted probability) של יהודים וערבים לקבל כל אחד מסוגי התמיכה מכל אחד מסוגי הקשרים, תוך פיקוח על שאר המשתנים במודל כקבועים ברמת הממוצע שלהם (איורים 3.1–3.6). ההסתברות הגבוהה יותר (כ־50%) לבלות עם אלטרים מחוץ למשפחה, בהשוואה לאלטרים מהמשפחה, בין שקרובה או מורחבת (בשני המקרים כ־20%), ניכרת היטב באיור 3.1. לעומת זאת, הסיכוי של אלטר מהמשפחה הקרובה או המורחבת להעניק עזרה פרקטית או כספית גבוה יותר מזה של אלטר שאינו מהמשפחה. לדוגמה, יחס הסיכויים של אלטר מהמשפחה הקרובה לספק עזרה פרקטית גבוה פי 4.6 (OR=1.28*3.59=4.59). התפקיד הפחות משמעותי של אלטרים שאינם מהמשפחה כמקור תמיכה בתחומים אלו בולט באיורים 3.4 ו־3.5. לאלטר מהמשפחה הקרובה יש גם הסתברות גבוהה במיוחד לתת ייעוץ (איור 3.3), בעוד ההסתברות של אלטר מהמשפחה המורחבת לתת תמיכה רגשית נמוכה (איור 3.2).

בקרב הנחקרים הערבים התקבלו ממצאים שונים מאד. לאחר פיקוח על עמדות משפחתיות, מאפייני הרשת ומשתני רקע סוציו־דמוגרפיים, אף אפקט (פרט לעזרה כספית) לא יצא מובהק. כלומר, לא נמצאו הבדלים בסיכוי לקבל תמיכה בין סוגי האלטרים השונים. הדבר ניכר גם בהסתברויות המחושבות הדומות של שלושת סוגי האלטרים לספק תמיכה באיורים 3.1–3.4. רק האפקט עבור עזרה כספית מהמשפחה המורחבת מובהק, אף שאינו גדול מאוד (סיכוי הגבוה ב־56% OR=1.56, בהשוואה לאלטר שאינו מהמשפחה). ייתכן שהסיבה לכך נעוצה בשיעורים הנמוכים של המשפחה הקרובה ושל מי שאינם משפחה לספק עזרה כספית, כפי שניתן היה לראות בלוח 3.

עוד עולה מלוח 4 כי באופן כללי, יהודים מקבלים פחות ייעוץ, עזרה פרקטית בזמן משבר ועזרה כספית מהרשתות האישיות שלהם, אבל הם מבלים איתם יותר בהשוואה לערבים. בחינת העמדות המשפחתיות מראה כי תפיסה של לחץ משפחתי אינה קשורה באופן מובהק לאף אחד מסוגי התמיכה ברשת האישית. גם מחויבות משפחתית אינה קשורה לתמיכה, פרט לקשר חיובי עם הסיכוי לקבל ייעוץ. נמצא גם קשר שלילי בין גודל הרשת לבין היקף התמיכה ממנה. לעומת זאת, צפיפות גדולה יותר קשורה לסיכוי גבוה יותר לבילויים משותפים ולקבלת תמיכה רגשית. תוצאות אלו מעידות על כך שלא הגודל קובע, אלא דווקא המאפיינים היותר איכותיים של הרשת.

לבסוף, בחינת הקשר בין מאפייני הרקע הסוציו־דמוגרפיים לסיכוי לקבל תמיכה מהאלטרים ברשת מעלה מספר ממצאים ראויים לציון. באופן כללי, הסיכוי שגברים יקבלו תמיכה מכל סוג שהוא, פרט לתמיכה כספית, נמוך יותר מזה של נשים. ממצא זה תואם מחקרים קודמים, המדגישים את תפקידן של נשים בטיפוח קשרים חברתיים, בעיקר עם המשפחה (Rosenthal, 1985). מי שנשואים או חיים בזוגיות מדווחים על סיכוי נמוך יותר לקבל עזרה פרקטית, עזרה כספית וייעוץ, אך יש לזכור כי המודל כולל את המשתנה משפחה קרובה ברמת האלטר (קטגוריה הכוללת גם בני־זוג). כל ילד נוסף מתחת לגיל 21 בבית קשור גם הוא לצמצום הסיכוי לקבל עזרה פרקטית וכספית. עלייה ברמת ההכנסה, לעומת זאת, קשורה לסיכוי גבוה יותר לקבל עזרה פרקטית וכספית מהאלטרים ברשת. ממצא זה תואם את הספרות המדגישה את עמדת החיסרון שיש למשפחות מעוטות הכנסה ביצירת קשרים חברתיים ובגיוס הרשתות שלהן לתמיכה, בשל דלות משאבים ברשת ומערכת של לחצים בין־אישיים (Offer, 2012; 2021).

דיון ומסקנות

מחקר זה ביקש ללמוד על משמעות המשפחתיוּת בישראל כחברה רב־אתנית, באמצעות בחינה של מידת המעורבות של בני ובנות משפחה ברשתות תמיכה בחיי היום־יום בקרב יהודים וערבים. באמצעות ניתוח אגוצנטרי בדק המחקר עד כמה קשרים במשפחה הקרובה ובזו המורחבת מהווים מקור של תמיכה מסוגים שונים בהשוואה לקשרים שאינם מהמשפחה, ובאיזו מידה נבדל תפקידם של הקשרים המשפחתיים ברשת בקרב יהודים וערבים. מן המחקר עולה כי באופן כללי, המשפחה תופסת מקום מרכזי ברשת התמיכה. מרבית הקשרים שעליהם דיווחו הנחקרים והנחקרות, הן היהודים הן הערבים, היו קשרי משפחה. ממצא זה מסביר את רמת הצפיפות הגבוהה ברשת שנצפתה, בדומה למחקרם של פישר ושביט מלפני כשלושה עשורים (Fischer & Shavit, 1995).

יחד עם זאת, במחקר התגלו גם הבדלים משמעותיים בהרכב הרשת ובדפוסי התמיכה לפי השתייכות אתנו־לאומית. בעוד בקרב הנחקרים היהודים מרבית הקשרים המשפחתיים היו עם המשפחה הקרובה, בקרב הנחקרים הערבים מרביתם היו עם המשפחה המורחבת. זאת ועוד, הממצאים בקרב הנחקרים היהודים תומכים במודל ההתמחות בתמיכה המאפיין חברות בעלות מאפיינים יותר אינדיבידואליסטיים, שלפיו סוגים שונים של קשרים חברתיים מספקים סוגים שונים של תמיכה. בדומה למחקרים שנערכו על רשתות אישיות בצפון אמריקה (Fischer, 1982; Perry & Pescosolido, 2010; Wellman & Wortley, 1990), ניכר כי למשפחה הקרובה תפקיד חשוב במתן ייעוץ והענקת עזרה פרקטית וכספית, אך היא מהווה פחות מקור לתמיכה רגשית ולבילויים משותפים, אשר נפוצים יותר עם חברים. בקרב היהודים, נראה כי גם המשפחה המורחבת מהווה מקור חשוב של עזרה פרקטית וכספית. ניתן לראות בכך הרחבה של מודל ההתמחות מהמשפחה הקרובה למורחבת.

דפוס שונה נצפה בקרב הנחקרים הערבים. הממצאים התיאוריים הראו כי המשפחה המורחבת מהווה מקור מרכזי לרוב סוגי התמיכה, כולל בילויים משותפים, בעוד למשפחה הקרובה היה תפקיד מצומצם יחסית ברשת האישית, שבמקרים רבים היה בהיקף דומה לזה של מי שאינם מהמשפחה. התפקיד החשוב שמיוחס למשפחה המורחבת ברשתות האישיות תואם את הממצא שלפיו הנחקרים הערבים דיווחו על רמת מחויבות משפחתית גבוהה מאוד (מדד אשר התמקד במשפחה המורחבת), והוא גם מסביר את רמת הצפיפות הגבוהה במיוחד של רשתותיהם. יחדיו, ממצאים אלו עולים בקנה אחד עם ההבחנה הכללית שלפיה לצד התחזקות מודל המשפחה הגרעינית ומגמות אינדיבידואליסטיות בחברה הערבית בישראל, האתוס הקולקטיביסטי, הרואה בפרט חלק ממסגרת משפחתית רחבה יותר, רוֹוח (אבו־בקר, 2012; כרכבי סבאח, 2009; Halperin, 2015; Manor, 2018; Zreik et al., 2022).

אולם החשיבות שמיוחסת למשפחה המורחבת בקרב הערבים היא גם תוצר של מיקומם הנמוך בהיררכיה החברתית-כלכלית ושל מעמדם הפוליטי השולי בחברה הישראלית. יכולות הפרנסה ורמות ההשתכרות הנמוכות יותר של הערבים, הנובעות מהזדמנויות השכלתיות ותעסוקתיות מוגבלות יותר (Kraus & Yonay, 2018; Yaish & Gabay-Egozi, 2021), לצד אפליה בנגישות לשירותים ציבוריים, מעלות את הצורך בתמיכה, ומאלצות הסתמכות על הרשת האישית (אבו־בקר, 2012). הממצא שהראה כי באופן כללי, ולאחר פיקוח על עמדות משפחתיות ומשתני רקע, היקף העזרה הפרקטית והכספית מהרשת האישית היה גבוה יותר בקרב ערבים מאשר יהודים, מחזק טענה זו.

הסגרגציה המרחבית-חברתית של הערבים והניעות המרחבית המצומצמת יותר שלהם ממלאות גם הן תפקיד חשוב בהקשר זה. מגורים בסמיכות למשפחה המורחבת, במקרים רבים ביישובים כפריים וקטנים יחסית בפריפריה, מצמצמת את ההזדמנות ליצירת קשרים מגוונים מחוץ למשפחה, ומאלצת אותם לקיים אינטראקציות חברתיות בתוך המשפחה והקהילה המקומית (Shdema et al., 2018). נוסף על כך, כמה מחקרים מראים כי מגורים בערים משותפות או בסמיכות ליהודים, כמו גם פעילויות משותפות עם יהודים, קשורים לדפוסים משפחתיים פחות קולקטיביסטיים, אשר שמים דגש רב יותר על המשפחה הגרעינית (Meler, 2017; Haj-Yahia & Lavee, 2018). ניעות מרחבית קשורה גם לאימוץ תפיסות אינדיבידואליסטיות, כפי שהראו מלר ובנימין במחקרן על נשים ערביות משכילות (Meler & Benjamin, 2022). הניעות של אותן נשים לצורכי תעסוקה איכותית לוותה בהחזקה של עמדות כגון הגשמה עצמית ועצמאות, מה שיצר לא פעם קונפליקט פנימי עם מחויבותן הגבוהה למלא אחר תפקידי מגדר מסורתיים. מתח דומה מתואר במחקרן של זרייק ועמיתותיה (Zreik et al., 2022), אשר הראה כיצד אימהות ערביות משכילות מנווטות בין השאיפה לעצמאות, גם בנוגע לאופן שבו הן מחנכות את ילדיהן, לבין התערבות מצד המשפחה המורחבת – בעיקר הסבות – שלעיתים קרובות נתפסה כמפריעה, וכיצד הן נמנעות מקונפליקט בין־דורי לא רק בשל תלותן בסבות לטיפול בילדים, אלא גם בשל הכבוד שהן רוכשות לדור המבוגר וההכרה בשינוי הנורמטיבי שחל בחברה הערבית עם השנים.

לסיכום, למרות הממצא הכללי שלפיו המשפחה מהווה מקור חשוב של תמיכה בחיי היום־יום בקרב יהודים וערבים כאחד, מחקר זה מראה כי קיימות דקויות חשובות בתפקיד שמייחסות שתי הקבוצות לקשרים משפחתיים. ניכר כי בקרב יהודים הרשתות האישיות מגוונות יותר, ודפוסי המעורבות של בני ובנות המשפחה תואמים במידה מסוימת את אלו המזוהים עם המודרניות המאוחרת (Allan, 2008; Pescosolido & Rubin, 2000; Stevens & VanTilburg, 2011). לעומת זאת, הרשתות האישיות של הערבים משקפות תפיסה קולקטיביסטית יותר, הנובעת הן מסיבות היסטוריות ותרבותיות הן מאילוצים מבניים, ואשר מדגישה, לצד חשיבות המשפחה הגרעינית, את המשפחה המורחבת כעוגן שסביבו מאורגנים החיים החברתיים. בסיכומו של דבר, המחקר תומך בהבחנה שטבעה פוגל־ביז'אוי (2020) על אודות אינדיבידואליזציה משפחתית מובחנת, ומדגיש את כוחה האנליטי של הגישה האגוצנטרית להבנת משמעות של המשפחתיוּת הישראלית בהקשר זה.

רשימת המקורות

אבו־בקר, ח'אולה (2012). המשפחה הפלסטינית. בתוך אילנה קופמן, ח'אולה אבו־בקר ועמליה סער (עורכות). החברה הערבית בישראל. רעננה: האוניברסיטה הפתוחה, 155–270.

בן שמחון, מירי, יצחק שנור, ג'ני ברודסק, יקותיאל צבע, ופאני יוז (2012). קשרים חברתיים ושביעות רצון של בני חמישים ומעלה בישראל ובאירופה (סקר SHARE). משרד הרווחה והבטחון החברתי. סקירת השירותים החברתיים. https://www.gov.il/he/pages/molsa-social-services-review-2012

בנימין, אורלי (2012). חקר מגדר בישראל בהקשר של ניאו־ליברליזציה מואצת והמאמץ לאתגרה. מגדר 1, 23–42.

ברקוביץ, ניצה (2022). "הסבתא הפעילה" ו"האם הטובה": סבתות ישראליות בין משפחתיות לניאו־ליברליזם. סוציולוגיה ישראלית כ"ג, 203–224.

גודמן, יהודה, ועדו תבורי (2010). בין טיפוח העצמי, סולידריות קהילתית ומחיקת האומה: קריאה פרגמטית של כינוסי עידן חדש בישראל. סוציולוגיה ישראלית יב(1), 29–56.

דונת, אורנה (2010). פרו־נטליזם סדוק: נרטיבים של הולדה ואי הולדה בישראל. סוציולוגיה ישראלית יא(2), 417–439.

וינרב, אלכס (2023). הדמוגרפיה של ישראל 2023: ירידות בפריון, בהגירה ובתמותה. נייר מדיניות מספר 17.2023. מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל.

כץ, רות, אריאלה לבנשטיין ויצחק בריק (2010). יחסים בין־דוריים וזיקנה בעידן המודרני. השוואות בין־מדינתיות. בתוך יצחק בריק ואריאלה לבנשטיין (עורכים), הזקן והמשפחה: סוגיות מרכזיות ביחסים בין־דוריים. ירושלים: אשל. 53–71.

כרכבי סבאח, מהא (2009). בסיס ההתארגנות של החמולה הערבית ומעמדה של האישה הערבייה. בתוך פייסל עזאיזה, ח'אולה אבו־בקר, רחל הרץ־לזרוביץ ואסעד גאנם (עורכים), נשים ערביות בישראל: תמונת מצב ומבט לעתיד. תל אביב: רמות, 47–70.

ליטווין, האוורד (2008). העברות בין־דוריות פרטיות בקרב בני 50 ומעלה: חילופי זמן, כסף ומגורים משותפים. בטחון סוציאלי 76, 247–268.

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (2022). שנתון סטטיסטי לישראל 2022. .https://www.cbs.gov.il/he/publications/DocLib/2022/shnaton2022.pdf

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (2024). משפחות בישראל: נתונים לרגל יום המשפחה 2024.

פוגל־ביז'אוי, סילביה (2020). האישי, הלאומי, הגלובלי: מבט עכשווי על משפחות בישראל. מאזני משפט יג: 1–27.

צוריאל הררי, קרן (2013, 27 ביוני). ערוץ החמצן הסודי של מעמד הביניים: יש לנו חשבון עם ההורים. כלכליסט.

Allan, Graham (2008). Flexibility, friendship and family. Personal Relationships 15(1), 1–16.

Beck, Ulrich & Elizabeth Beck-Gernsheim (1995). The normal chaos of love. Cambridge, UK: Polity Press.

Budgeon, Shelley (2006). Friendship and formations of sociality in late modernity: The challenge of "post traditional intimacy". Sociological Research Online 11(3), 48–58.

Fischer, Claude S. (1982). To dwell among friends: Personal networks in town and city. Chicago: University of Chicago Press.

Fischer, Claude S. & Yossi Shavit (1995). National differences in network density: Israel and the United States. Social Networks 17, 129–145.

Gazso, Amber & Susan A. McDaniel (2015). Families by choice and the management of low income through social supports. Journal of Family Issues 36(3), 371–395.

Giddens, Anthony (1991). Modernity and self-identity: Self and society in the late modern age. Cambridge, UK: Polity Press.

Halperin, Dafna (2015). Intergenerational relations: The views of older Jews and Arabs. Journal of Intergenerational Relationships 13(1), 51–74.

Halperin-Kaddari, Ruth & Yaacov Yadgar (2010). Between universal feminism and particular nationalism: politics, religion and gender (in) equality in Israel. Third World Quarterly 31(6), 905–920.

Khalaila, Rabia & Litwin Howard (2102). Modernisation and filial piety among traditional family care-givers: A study of Arab-Israelis in cultural transition. Ageing and Society 32(5), 769–789.

Knight, George P., et al. (2010) The Mexican American cultural values scale for adolescents and adults. The Journal of early adolescence 30(3), 444–481.

Kraus, Vered & Yuval P. Yonay (2018). Facing Barriers: Palestinian Women in a Jewish-Dominated Labor Market. Cambridge: Cambridge University Press.

Lesthaeghe, Ron (2014). The second demographic transition: A concise overview of its development. Proceedings of the National Academy of Sciences (PNAS), 111, 18112–18115.

Lowenstein, Ariela, Ruth Katz, & Nurit Gur‐Yaish (2007). Reciprocity in parent-child exchange and life satisfaction among the elderly: A cross‐national perspective. Journal of Social Issues 63(4), 865–883.

Mandel, Hadas & Debora P. Birgier (2016). The gender revolution in Israel: Progress and stagnation. In: Nabil Khattab, Sami Miaari, & Haya Stier (eds.), Socioeconomic inequality in Israel. New York: Palgrave Macmillan, 153-184.

Manor, Shlomit (2018). There is nobody to rely on: Cracks in the intergenerational contract among the elders in Arab society in Israel. Journal of Family Issues 39(11), 2935–2957.

Marsden, Peter V. & Betina Hollstein (2023). Advances and innovations in methods for collecting egocentric network data. Social Science Research 109, 102816.

Meler, Tal & Orly Benjamin (2021). Transitions in the meaning of belonging: the struggle for enhanced access to resources among Palestinian-Arab women in Israel. Ethnic and Racial Studies, 45(9), 1693–1714.

Nasser, Kareem, Dalia Sachs, & Amalia Sa'ar (2017). A necessary evil: Residential placement of people with intellectual disability among the Palestinian minority in Israel. Research in Developmental Disabilities 60, 115–124.

Offer, Shira (2012). The burden of reciprocity: Processes of exclusion and withdrawal from personal networks among low-income families. Current Sociology 60(6), 788–805.

Offer, Shira (2021). "That's How Family Is: We Take, Give, and Give Back": Low-Income Mothers'(In) ability to Rely on Kin at the Intersection of Familism and Individualism. The Sociological Quarterly 62(2), 392–411.

Pahl, Ray & Liz Spencer (2004). Personal communities: Not simply families of "fate" or "choice". Current Sociology 52(2), 199–221.

Perry, Brea L. & Bernice A. Pescosolido (2010). Functional apecificity in discussion networks: The influence of general and problem-specific networks on health outcomes. Social Networks 32(4), 345–357.

Perry, Brea L., Bernice A. Pescosolido, & Steve P. Borgatti (2018). Egocentric network analysis: Foundations, methods, and models. New York: Cambridge University Press.

Pescosolido, Bernice A. & Beth A. Rubin (2000). The web of group affiliations revisited: Social life, postmodernism, and sociology. American Sociological Review 65(1), 52–76.

Rosenthal, Carolyn J. (1985). Kinkeeping in the familial division of labor. Journal of Marriage and the Family 47(4), 965–974.

Sa'ar, Amalia (2001). Lonely in your firm grip: women in Israeli‐Palestinian families. Journal of the Royal Anthropological Institute 7(4), 723–739.

Senor, Dan & Saul Singer (2024). The genius of Israel: The surprising resilience of a divided nation in a turbulent world. New York: Avid Reader Press.

Shavit, Yossi, Claude S. Fischer, & Yael Koresh (1994). Kin and nonkin under collective threat: Israeli networks during the Gulf War. Social Forces 72(4), 1197–1215.

Shdema, Ilan, Nasreen Haj-Yahya, &, Izhak Schnell (2018). The social space of Arab residents of mixed Israeli cities. Geografiska Annaler: Series B, Human Geography 100(4), 359–376.

Silverstein, Merril., et al. (2013). Intergenerational support and the emotional well-being of older Jews and Arabs in Israel. Journal of Marriage and Family 75(4), 950–963.

Stacey, Judith (1990). Brave new families: Stories of domestic upheaval in late twentieth century America. New York: Basic Books.

Stevens, Nan L. & Theo G. Van Tilburg (2011). Cohort differences in having and retaining friends in personal networks in later life. Journal of Social and Personal Relationships, 28(1), 24-43.

Suanet, Bianca & Toni C. Antonucci (2017). Cohort differences in received social support in later life: The role of network type. Journals of Gerontology Series B: Psychological Sciences and Social Sciences 72(4), 706–715.

Wang, Hua & Barry Wellman (2010). Social connectivity in America: Changes in adult friendship network size from 2002 to 2007. American Behavioral Scientist 53(8),1148–1169.

Wellman, Barry & Scot Wortley (1990). Different strokes from different folks: Community ties and social support. American Journal of Sociology 96, 558–588.

Yaish, Meir & Limor Gabay-Egozi (2021). Cumulative disadvantage dynamics for Palestinian Israeli Arabs in Israel's economy. Sociology 55(5), 906–926.

Zreik, Ghadir, Debora Golden & David Oppenheim (2022). Challenges of othering in extended families: The case of Palestinian women in Israel. Journal of Cross-Cultural Psychology 53(6), 626–642.

1זוגרוּת (cohabitation) היא מסגרת משפחתית שבה בני־זוג חיים יחד ומנהלים משק בית משותף שלא במסגרת נישואין.

2סוגיה זו זכתה ליותר תשומת לב במחקר האיכותני, בעיקר בהקשר של קושי כלכלי ומחסור במשאבים. ראו לדוגמה מחקרה של סער על נשים ערביות (Sa'ar, 2001) ומחקרו של עופר על נשים יהודיות (Offer, 2021).

3במחקר זה לא נמצא הבדל בין יהודים וערבים באחוז בעלי תואר אקדמי. ייתכן והדבר נובע מהקושי לגייס משתתפים ערבים לפאנל האינטרנטי של מכון כהן והנטייה של אנשים משכילים יותר להשתתף בו.

* ברצוני להודות לענת אורן, קארין בלנרו ושיר רביב ממכון ב.י. ולוסיל כהן לסקרי דעת קהל באוניברסיטת תל אביב. מחקר זה נתמך על־ידי מענק מהקרן הלאומית למדעים מספר 258/19.