עקירה פנימית

עוגת יום ההולדת, אובייקט קולינרי ופרקטיקה אינטימית ומשפחתית, מקבלת משמעות חדשה במצבים של עקירה פנימית. מאמר זה מתמקד ביוזמה אזרחית לאפיית עוגות יום הולדת לילדים עקורים מקיבוץ בנגב המערבי לאחר אירועי שבעה באוקטובר 2023 ומתבסס על מחקר אתנוגרפי, הכולל תצפית משתתפת, ראיונות עומק וניתוח חומרים דיגיטליים. המאמר מצביע על כך שעוגת יום ההולדת משמשת פרקטיקה חומרית־טקסית המאפשרת להשיב, ולו חלקית, תחושות של שליטה, "עשיית בית", שייכות ורצף, ובה בעת היא מגלמת מצב של הישרדות במציאות של שיבוש ביוגרפי ותלות מוסדית. באמצעות תהליכי ההזמנה, ההכנה והמסירה של העוגה מתהווה עבודה אזרחית של טיפול, המתווכת בין המרחב הביתי למרחב המוסדי ומאפשרת לקיים שגרה והמשכיות גם בתנאים של אובדן והיעדר. המאמר מציע את המושג "פונדקאות העוגה", המתאר העברה של פעולה אימהית אינטימית לידי אֵם אופה מתוך שימור של זהות ואחריות אימהית, ואת המושג "תשישות הקַבלה", המתאר את השחיקה הרגשית הכרוכה בקבלת סיוע מתמשך ואת המתח בין תלות לשימור של תחושת המסוגלות. ממצאים אלו מראים כי פעולות יומיומיות של טיפול ואכילה פועלות במצבי עקירה כאתרים של מאבק על זהות, גבולות ונפרדוּת.

Birthday Cakes Surrogacy: Birthday Cakes and their Meanings among Internally Displaced Israeli  Kibbutz Communities after October7^th \ Maskit Hodesman, Ortal Slobodin, Nir Avieli

The birthday cake, a culinary object and an intimate familial practice, acquires new meanings in contexts of internal displacement. This article examines a civil initiative to bake birthday cakes for children displaced from a kibbutz in the western Negev following the events of October 7, 2023. It is based on an ethnographic study that includes participant observation, in-depth interviews, and the analysis of digital materials.

The article argues that the birthday cake functions as a material-ritual practice that enables the partial reconstruction of control, belonging, continuity, and processes of homemaking, while simultaneously embodying a condition of survival within a reality of biographical disruption and institutional dependency. Through processes of ordering, preparation, and delivery, a form of civil care work emerges, mediating between the domestic and institutional spheres and enabling the maintenance of routine and continuity under conditions of loss and absence.

The article introduces the concept of "cake surrogacy", which describes the transfer of an intimate maternal practice to a baking mother while preserving maternal identity and responsibility, as well as the concept of "reception fatigue" in dialogue with the notion of compassion fatigue, which captures the emotional exhaustion associated with receiving ongoing care and the tension between dependency and the preservation of a sense of agency. These findings demonstrate how everyday practices of care and food operate as sites of struggle over boundaries, separateness, and identity in contexts of displacement.

במחקר האיכותני הפנומנולוגי נבחנו המשמעויות שמייחסים הורים עקורים מהגליל העליון המזרחי לבית ולמקום במהלך תהליך מתמשך של פינוי כפוי במלחמת "חרבות ברזל". המסגרת התיאורטית של המחקר היא תודעת מקום בסביבות כפריות בתוך משבר קיצוני מתמשך. במחקר רואיינו בשני סבבים 22 הורים שנעקרו מבתיהם בהוראת ממשלה עם תחילת המלחמה למלונות או ליחידות אירוח זמניות. מניתוח תמטי של הנתונים עלו שלושה נרטיבים מרכזיים: הנרטיב הראשון מדגים את הזמן כמחזק את יציבות משמעות הבית שממנו נעקרו, והדגש מושם על תחושת השייכות כמרכזית יותר בהשוואה לתחושת הביטחון. הנרטיב השני מדגים התייחסות למגורים בבית שממנו נעקרו כתקופת ניסיון והתבוננות, תוך כדי שימוש בזמן כאמצעי לבסס החלטה לגבי מגורים עתידיים. הנרטיב השלישי מדגים את הזמן כמבסס את האחיזה בבית חדש, ומתמקד בחוסר רצון לשלם מחירים של מרחק ובידוד. שלושת הנרטיבים מאפשרים יצירת טיפולוגיה של עקירה פנימית מתוך התייחסות לשני צירים: ציר המקום שממנו נעקרו ההורים, תוך כדי פירוק המקום למרכיביו – בית, קהילה ומרחב פריפריאלי והיקשרות או השתייכות נבדלת לכל אחד מהם; וציר הזמן, כשחקן שמעצב באופן דינמי את משמעות הבית ואת ההחלטות לגבי מקום מגורים. העקירה הפנימית מהווה חלון מִבני ממוסגר שדרכו מתהווים דפוסי תודעת מקום שונים בקרב הורים. כך מאפשר המחקר התבוננות על מקום, כפי שהוא נחווה על־ידי אנשים באופנים שונים במצב של עקירה פנימית.

Intersecting Meanings of Time and Place as Dynamic Motifs in the Lives of Displaced Parents in the Eastern Upper Galilee: A qualitative methodological approach at two points in time \ Yael Grinshtain

The phenomenological qualitative study examines the significance that displaced parents from the Eastern Upper Galilee attribute to home and place during an ongoing process of displacement during the "Iron Sword" war. The theoretical framework of the study is to place consciousness or place attentiveness in rural environments amid an ongoing extreme crisis.

In two rounds of research, 22 parents who were displaced from their homes by government order at the beginning of the war were interviewed at hotels or other temporary accommodations. A thematic analysis of the data revealed three main narratives: the first narrative demonstrates how time reinforces the stability of the meaning of home from which they were displaced, with an emphasis on the sense of belonging as more central than the sense of security. The second narrative presents the attitude toward living in the house from which they were displaced as a period of experience and observation, using time to inform a decision about future housing. The third narrative demonstrates time as it takes hold in a new home, with an emphasis on the unwillingness to pay the price of distance and isolation. The three narratives enable the creation of a typology of internal displacement with reference to two axes: the axis of the place from which the parents were displaced, while dismantling the place into its components – home, community, and peripheral space, and a distinct attachment or belonging to each of them; and the timeline as an actor that dynamically shapes the meaning of the home and decisions about where to live. Internal displacement constitutes a structural framing through which different patterns of place consciousness are formed among parents. Thus, the study enables the observation of place as experienced by people in different ways in an ongoing internal displacement.