חליפין גיאוגרפי

בשנים האחרונות חלה נהירה של ישראלים למדינות הדרום הגלובלי, ובראשן תאילנד. מחקר זה בוחן את התופעה ומציע את המושג הגירה תיירותית כמסגרת להבנתה. ניתוח פרשני של 28 ראיונות עומק עם ישראלים החיים בתאילנד מצביע על רצון לשפר את איכות החיים, להתרחק מן המציאות הפוליטית, החברתית והכלכלית בישראל ולאמץ אורח חיים רגוע ומאוזן, המשלב חוויית ניידות עם תחושת ביטחון קהילתית. הממצאים מראים שהישראלים בתאילנד ממסגרים את המעבר במונחים זמניים של מסע והרפתקה, המאפשרים התפתחות אישית בתוך תפאורת "גן עדן" תאילנדית, המובנית כמרחב של פשטות ואותנטיות. תרומתו המרכזית של המחקר היא בחשיפת האופן שבו מושגים גלובליים של ניידות פריבילגית מקבלים ביטוי מקומי המעוגן בדנ"א הישראלי. הממצאים מראים כי המעבר הוא גרסה בוגרת של מודל הטיול הגדול, שבו המהגרים פועלים כמתנחלים המבקשים להשיג פיסת אדמה וביטחון קיומי שאינם בהישג ידם בישראל. הקהילה הישראלית – המכונה לעתים קיבוץ או קולוניה – משמשת בועה טרנס־לאומית המשעתקת היררכיות חברתיות ויחסי כוח המוכרים מן החברה הישראלית. המחקר מעמיק בשימוש במושג המבט התיירותי ובמנגנוני חליפין גיאוגרפי (geoarbitrage), המאפשרים למהגרים לקיים אורח חיים מערבי מובחן, ובתוך כך להציב גבולות סימבוליים ואדנותיים מול האוכלוסייה המקומית. זאת ועוד, המחקר מתכתב עם פרדיגמת הניידות, שלפיה תיירות והגירה הן חלק מרצף רחב של צורות ניידות, והוא מראה כי חוויית הזרות אינה נתפסת כקושי, אלא כמשאב של איכות חיים. לבסוף, המאמר דן בתופעה בהקשר האקטואלי של משבר השבעה באוקטובר וטוען כי תאילנד הפכה לחלופה אמיתית לחיים ישראליים מחוץ לישראל, והארעיות עצמה הופכת בה למשאב פריבילגי של חופש ובחירה.

Tourist Migration: Perspectives on Israelis Living in Thailand  \ Orit Unger, Hila Zaban

In recent years, there has been an influx of Israelis moving to countries in the Global South, primarily Thailand. The current study examines this phenomenon and proposes the concept of “Tourist Migration” as a framework for understanding it. An interpretive analysis of 28 in-depth interviews with Israelis living in Thailand points to a desire to improve quality of life, distance themselves from the political, social, and economic realities in Israel, and adopt a relaxed, balanced lifestyle that combines mobility with a sense of communal security. Findings indicate that Israelis in Thailand frame their move in temporal terms, such as a “journey” or an “adventure”, enabling personal growth within a Thai “paradise” setting, constructed as a space of simplicity and authenticity. The primary contribution of this study lies in revealing how global concepts of privileged mobility find local expression rooted in “the Israeli DNA”. Findings show that the relocation represents an “adult version” of the “Big Trip” (Ha-Tiyul Ha-Gadol) model, in which migrants act as “settlers” seeking to acquire a real estate foothold and existential security that are beyond their reach in Israel. The Israeli community—at times referred to as “the Kibbutz” or a “colony”—functions as a “transnational bubble” that reproduces social hierarchies and power relations familiar from Israeli society. The study delves into the use of the concept of the “Tourist Gaze” and the mechanisms of Geographic Arbitrage, which enable migrants to maintain a distinct Western lifestyle while establishing symbolic and paternalistic boundaries vis-à-vis the local population. The study engages with the mobility paradigm, according to which tourism and migration are part of a broad continuum of mobility forms and shows that the experience of strangeness is not perceived as a hardship but rather as a quality-of-life resource. Finally, the paper discusses the phenomenon within the current context of the October 7 crisis, suggesting that Thailand has become a viable alternative for Israeli life outside Israel, where transience itself becomes a privileged resource of freedom and choice.