זמר עברי

מאמר זה מציע קריאה לאומית חדשה, טקסטואלית ומוזיקלית, בשירהּ של נעמי שמר, "האורח" (1984). קריאה זו סותרת את התפיסה הרווחת – המזהה אותו כשיר ארץ־ישראלי תמים העוסק בהכנסת אורחים ובקליטת עלייה – ומתעמתת עימה, ומפרשת את "האורח" כשיר מחאה בעל מסרים פטריוטיים, ציוניים ופוליטיים. פירוש ייחודי זה נובע מתוך הלשונות המוקשים ומעוררי התהיות שבמילותיו, לצד מצבי אי־תואַם בינם לבין המוזיקה.

כמבוא לקריאה, המאמר סוקר את העשור הפוליטי בחייה הפרטיים של שמר, שקדם לפרסום השיר, תוך שימת לב לאופן שבו ביטאה את דעותיה הימניות וליחס השלילי שקיבלה מצד מתנגדיה. המאמר מעלה את ההשערה כי ויכוחיה הפוליטיים חלחלו לסאב־טקסט שבשיר ורמוזים בו. וכך, האורח המתואר יכול להתפרש גם כאורח מטפורי פוליטי.

בהתאם להצהרות שמר על הקפדתה בבחירת מילים מדויקות לשיריה ועל מומחיותה בהתאמתן למנגינות, השיר מנותח בקריאה צמודה, דווקנית ומדוקדקת של מרכיבים אלו. הניתוח חושף רובדי עומק שונים של מסרים וסמלים, ומציע הבנות מוזיקליות אפשריות כביטוי לתוכן התמלילי. ניתוח השיר והקריאה הצמודה נסמכים על אמירות והתבטאויות של שמר בנושאים שונים, שבאו לידי ביטוי בחייה האישיים וביצירתה.

Green basket with bread in salt?! A national–political reading of the song "HaOreach" (“The Guest”) by Naomi Shemer / Sagie Zakosky

This article offers a new interpretation of Naomi Shemer’s "HaOreach" (“The Guest,” 1984), framing it as a national song. This new interpretation challenges the common view that regards the song as a simple Israeli melody about hospitality and Jewish immigration to Israel. Specifically, it interprets the song as a protest piece carrying patriotic, Zionist, and political messages, derived from an analysis of difficult textual conjunctions and moments of incompatibility between the lyrics and the music.

By way of introduction, the article surveys the political decade in Shemer’s private life that preceded the song’s publication, focusing on how she expressed her right-wing political views and the negative reactions she received from her critics. It advances the hypothesis that these political debates seeped into the song’s subtext and its subtle allusions. Thus, the song can also be understood as describing a metaphorical political guest.

Building on Shemer’s own claims about her mastery of composing music for lyrics, the song is analyzed through a close, meticulous and precise reading of these elements. The analysis reveals a detailed examination of their interplay, and the multiple layers of symbolic meaning they generate, demonstrating how musical elements articulate and enhance the text’s content. The article also draws upon Shemer’s remarks and statements on various subjects, as reflected in both her personal life and her songs.

למן הולדתו בסוף שנות ה־20 של המאה הקודמת עוצב הזמר העברי סביב תכנים ששיקפו את רוח הזמן והמקום, ובאו לידי ביטוי במסגרת מוזיקלית מגוונת – חלקה בעלת השפעות סלאביות, וחלקה חותרת לעבר סגנון מזרחי־מקומי. הסגנון, שכונה "ארץ ישראלי", שלט בתרבות הישראלית ללא עוררין עד לשנות ה־60, אז הפציעו סגנונות מוזיקליים חדשים בשמי המוזיקה הישראלית. שינויים חברתיים בעשור שלאחר מכן, שמקורם בעלייתה של התרבות הפופולרית ובהתחזקות קבוצות שוליים, הכשירו ביתר שׂאת את הקרקע לעלייתם של שני סגנונות מוזיקליים חדשים בולטים: סגנון המוזיקה המזרחית וסגנון הפופ/רוק.

במאמר זה אני מבקשת לבחון את יחסם של שני סגנונות אלו אל המסורת היהודית, כפי שהוא מתבטא בלחנים לפסוקים משיר השירים. פנייה אל שיר השירים כמקור טקסטואלי לשיר חושפת את הרצון לשמור על קשר עם העבר. מן העבודה עולה כי המוזיקה המזרחית המשיכה לשמור על קשר הדוק עם המסורת, ושירים שנכתבו במסגרת פופולרית המשלבת אלמנטים מזרחיים מובהקים עסקו רבות בתכנים מן העולם היהודי־דתי. למרבה ההפתעה, גם שירים שנכתבו בסגנון הפופ/רוק, שהוא מרדני באופיו, המשיכו לשמור על זיקה למקור התנ"כי, וביטאו אותה דרך שפתם המוזיקלית. המסקנה היא כי למרות שינויים חברתיים ותרבותיים מרחיקי לכת בחברה הישראלית לא ננטשו העבר והמסורת, אלא קיבלו פנים חדשות המשולבות בסגנונות המרכזיים לתקופתם.

The Song of Songs in a period of change in Israeli music and culture (1960s – 1980s) \ Efrat Barth

From its inception in the late 1920s, Hebrew song was shaped around content that reflected the spirit of the times and settings. Musically, it was diverse, partly inspired by Slavic influences, and partly seeking a local, Middle Eastern style. This genre of Israeli folk music, termed “Eretz Yisraeli,” dominated Israeli culture until the 1960s, when new musical styles emerged. Moreover, social changes during the following decade, originating in the rise of popular culture and the strengthening of marginalized groups, laid the groundwork for two prominent new musical styles: Middle Eastern and pop/rock music.

This article examines the interplay between these genres and Jewish tradition, as expressed in melodies composed for verses from the Song of Songs. Choosing the Song of Songs as a textual source reveals the desire to preserve connection with the past. This study demonstrates that Middle Eastern music continues to preserve a close connection with religious tradition, frequently using content from the Jewish religious world in a popular framework integrating clear Middle Eastern elements. Surprisingly, pop/rock, which is more rebellious in nature, has also continued to maintain links to biblical sources through its musical language. I conclude that, despite far-reaching social and cultural changes that occurred in the 1960s–1980s, reverence for the past and religious traditions were not abandoned. Instead, they took on new facades, as they became integrated into the key musical styles of the period.