הורות

המאמר עוסק בתהליכי גיבושו של מודל משפחתי וחינוכי בחברה הפלסטינית בישראל, המציב את גידולו ואת חינוכו של הילד במרכזו. באמצעות מחקר אתנוגרפי הכולל תצפיות וראיונות עומק עם הורים ועם מומחים בתחום ההורות בקהילה הפלסטינית באזור המשולש, מתועדים תהליכי שינוי חברתיים המאתגרים את ההורים במתח שבין הורות מסורתית לבין גישה ממוקדת בילד. סוגיה זו, הקשורה למצב משברי רחב יותר שבו נתונה החברה הפלסטינית, מציבה את ההורים בעימות עם דרישות מודרניות היוצרות מתח ערכי ופרקטי מול הערכים המסורתיים.

מטרתו המרכזית של המאמר לבחון את התרגום התרבותי המקומי של שיח הפדגוגיות הרגשיות, המתאפיין בשילוב מוטיבים של שיח פסיכולוגי עם מוטיבים תרבותיים ערביים ומוסריים אסלאמיים. המאמר עוסק בשאלה כיצד מתבטא השיח הפדגוגי הרגשי בחברה הפלסטינית, וכיצד מודָרים ממנו ההיבטים הפוליטיים שבבסיס המשבר, דבר שמוביל לפרדוקסליות בחיי הפרט.

הממצאים מצביעים על כך שהורות לילדים צעירים מתקיימת בצל תחושת משבר רב־ממדי – פוליטי, כלכלי וחברתי – שחווה החברה הפלסטינית בישראל. תהליכים אלו מצביעים על בידוד ההורים במציאות קשה, שמוביל לשינוי במבנים ההוריים המוכרים. המאמר מדגיש את הפרדוקסליות שקשורה לסובייקטיביות הפלסטינית, והשפעתה על התמודדות ההורים עם האתגרים המורכבים.

המסקנה המרכזית היא ששיח הפדגוגיות הרגשיות משקף שילוב בין ערכים מודרניים למסורות מקומיות, אך מתעלם מההקשרים הפוליטיים המורכבים. המשבר החברתי והכלכלי תורם לתחושת חוסר שליטה בקרב ההורים, והוא מוביל לפערים בין הציפיות לבין המציאות. הפדגוגיות הרגשיות עלולות להחמיר עוד יותר את תחושת הבידוד והפגיעות של ההורים במציאות קשה.

Contemporary Palestinian family life: Multidimensional crisis and emotional pedagogy \ Shihab Idrees

This article examines the transforming family model in Palestinian society in Israel, which increasingly positions the child at its center. Based on ethnographic research comprising observations and in-depth interviews with parents and parenting experts in the Palestinian community of the Triangle region, the study documents social change processes that challenge parents with tensions between traditional parenting and child-centered approaches. These tensions reflect a broader crisis in Palestinian society.

The article argues that parenting in Israeli Palestinian society occurs in the shadow of political, economic, and social crisis. This multidimensional crisis shapes precarious lives through high poverty rates, increased consumption under neoliberal policies, the abandonment of communities to organized crime, and the erosion of extended family structures. Within this reality, a new phenomenon of parenting pedagogies has emerged through government programs, social media, and a private market of experts.

The study examines the cultural translation of emotional pedagogies discourse, which integrates psychological and Islamic-cultural motifs while overlooking the political dimensions of the crisis. Parenting experts promote parental self-control, which is expected to be transmitted to children through personal example. This apolitical approach is characteristic of neoliberal discourse, but in the Palestinian context, it exacerbates the isolation of parents facing harsh realities.

The final section discusses contemporary Palestinian parenting through the concept of "precarious lives," highlighting the complexities of parenting in a society experiencing multidimensional crisis. The discussion highlights the paradox of Palestinian subjectivity, particularly parental subjectivity, and explores how it is shaped within the context of contemporary capitalist realities.

הציווי הנורמטיבי הפמיליסטי לתמיכה חומרית בילדים מתקיים בישראל לצד ציווי נורמטיבי ניאו־ליברלי לאחריות היחיד לסיפוק צרכיו החומריים. לפיכך, הורים רבים מנווטים בין תמיכה בילדיהם לבין שמירה על עצמאותם הכלכלית. כשתמיכה זו מופיעה בתנאים של מחסור, מתהווה תופעה חברתית שאני ממשיגה "ויתור מעמדי" – הורים התומכים בילדיהם תוך ויתור על מימון צורכיהם למרות הפגיעה בתוכניותיהם בהווה ובעצמאותם הכלכלית בעתיד. כדי לברר תופעה זו שאלתי כיצד מבינים הורים מהמעמד העובד הנמוך את הוויתור על צורכיהם ורצונותיהם לטובת תמיכה חומרית בילדיהם הבוגרים. במחקרי בחנתי את קווי המתאר של התמיכה הכלכלית באמצעות חקר השתנות המשמעויות של כסף בעולמם של הורים אלה, ועל־ידי בחינת משמעויותיו של ויתור מעמדי בהתמזגות של פמיליזם וניאו־ליברליזם. ניתוח 32 ראיונות חצי־מובנים שהתקיימו בנפרד עם 16 זוגות הורים לבוגרים צעירים הצביע על תחושת המתח בין הדאגה הכלכלית לילדים לבין הדאגה לעצמי שחווים המרואיינים. המתח התבטא במיוחד בהתייחסות לחוויית הוויתור על רצונותיהם וצורכיהם, ומגלה ארבע תבניות מובחנות: הורות ללא נפרדות, אידיאלים של מימוש עצמי, ויתורים כואבים וויתורים הנתפסים כשוליים. ריבוי משמעויות הנתינה שופך אור על אופייה של נתינה בין־דורית ביחס לאופן שבו הורים מהמעמד העובד הנמוך מתמקמים אל מול מערכת הלחצים שבין המחויבות לרווחה הכלכלית שלהם לזו של ילדיהם הבוגרים.

Class concession: Mapping the meanings of material support provided by low-income working-class parents to their adult children in the context of neoliberal familism \ Rona Ziv-Tjoernelund

The familistic normative imperative for material support of children in Israel coexists alongside a neoliberal normative imperative of individual responsibility for meeting one's own material needs. Consequently, many parents navigate between supporting their children and maintaining their own economic independence. When this support occurs under conditions of scarcity, a social phenomenon emerges which I conceptualize as "class concession": parents supporting their children while forgoing their own needs, despite the impact on their present plans and future economic independence. To explore this phenomenon, I asked lower-middle-class parents how they perceive the concession of their needs and desires in favor of providing material support to their adult children. In my research, I explored the contours of financial support by examining how the meaning of money has evolved in the lives of these parents, and by examining the implications of class concession at the intersection of familism and neoliberalism. An analysis of 32 semi-structured interviews conducted with 16 pairs of parents of young adults revealed a tension between financial concern for children and self-care. This tension was particularly evident in reference to the experience of conceding their wants and needs. Four distinct patterns were revealed: parenting without separation, ideals of self-realization, painful concessions, and concessions perceived as marginal. The multiple meanings of giving shed light on the nature of intergenerational support by lower-middle-class parents as they position themselves between commitment to their own economic welfare and that of their adult children.

במאמר זה אנו מראות כיצד פעולות הוריות ואזרחיות משתלבות זו בזו בחברה הישראלית בת־זמננו. אנו ממחישות זאת באמצעות דוגמאות ממחקרים עצמאיים, שכל אחד מהם עוסק בדרכים שונות במעורבות אזרחית הורית בקרב קבוצות ממגוון מיקומים חברתיים, שפועלות במרחב לאומי–אזרחי–גיאוגרפי משותף. התובנות שלנו נשענות על ארבעה מקרי בוחן: הורים חרדים השואפים להכין את ילדיהם לעתיד טוב יותר באמצעות חינוך מדעי; משפחתיות אלטרנטיבית במסגרת תנועות הבוגרים של תנועות הנוער הציוניות; אימהות לילדים טרנסג'נדרים המבקשות לתווך את הסטטוס המשתנה של ילדיהן לסביבה; ו"אמהות על המשמר" – ארגון מחאה הנאבק נגד אלימות משטרתית וגזענות ממוסדת כלפי צעירים יוצאי אתיופיה.

העמדתם של מקרים מגוונים אלו זה לצד זה מאפשרת לנו לחשוב על הממשקים השונים בין משפחה למדינה, ולשאול על מגוון המשמעויות האזרחיות שנוצרות דרך פעולותיהם של הורים ממיקומים חברתיים שונים ומצטלבים. מן המחקרים האישיים שלנו והדיאלוג ביניהם אנו מציעות סדר יום חדש למחקר על משפחתיות, הרואה במשפחה בכלל, ובהורות בפרט, זירה מרכזית של אזרחות. אנו מציעות להבין הורות כאמצעי להשתתפות אזרחית, הכולל מופעים מגוונים שיכולים להיות חלק מתרבות הגמונית, ובו־זמנית להתקיים גם כאופני פעולה חלופיים.

* סדר הכותבות הוא לפי א"ב. העבודה על המאמר הייתה משותפת לכל אורך הדרך.

Parental action as a civic act: New directions for the study of familialism in Israel \ Lauren Erdreich, Einat Gilboa-Oppenheim, Lea Taragin-Zeller, and Tanya Zion-Waldoks*

In this article, we demonstrate how parental and civic actions often intertwine in contemporary Israeli society. We illustrate this point through examples from unrelated studies which explore parental civic involvement among differently positioned social groups operating within a shared national-civic-geographical space. Our insights draw on four independent studies: ultra-Orthodox parents striving to prepare their children for a better future through science education; alternative familial practices among adult graduates of Zionist youth organizations; mothers of transgender children seeking to mediate their children's changing status within their environment; and "Mothers on Guard," a protest organization fighting against police violence and institutionalized racism primarily towards young Ethiopian-Israelis. Juxtaposing these diverse cases allows us to reflect on the various intersections between family and state and to examine the variety of civic meanings produced through the actions of parents from different social locations. Based on our individual studies and the dialogue between them, we propose a new direction for research on familialism, which views the family, particularly parenthood, as a central arena of citizenship. We suggest conceptualizing parenthood as a means of civic participation encompassing a variety of approaches, which might be part and parcel of hegemonic culture or involve alternative modes of action. We propose new directions for future research that could examine how parenthood and citizenship serve as intergenerational sites for the recreation of the sociopolitical sphere and how everyday parental actions reshape family-state relations

*Authors contributed equally to preparation of the article; they are listed alphabetically.