אקטיביזם

במאמר זה אנו מראות כיצד פעולות הוריות ואזרחיות משתלבות זו בזו בחברה הישראלית בת־זמננו. אנו ממחישות זאת באמצעות דוגמאות ממחקרים עצמאיים, שכל אחד מהם עוסק בדרכים שונות במעורבות אזרחית הורית בקרב קבוצות ממגוון מיקומים חברתיים, שפועלות במרחב לאומי–אזרחי–גיאוגרפי משותף. התובנות שלנו נשענות על ארבעה מקרי בוחן: הורים חרדים השואפים להכין את ילדיהם לעתיד טוב יותר באמצעות חינוך מדעי; משפחתיות אלטרנטיבית במסגרת תנועות הבוגרים של תנועות הנוער הציוניות; אימהות לילדים טרנסג'נדרים המבקשות לתווך את הסטטוס המשתנה של ילדיהן לסביבה; ו"אמהות על המשמר" – ארגון מחאה הנאבק נגד אלימות משטרתית וגזענות ממוסדת כלפי צעירים יוצאי אתיופיה.

העמדתם של מקרים מגוונים אלו זה לצד זה מאפשרת לנו לחשוב על הממשקים השונים בין משפחה למדינה, ולשאול על מגוון המשמעויות האזרחיות שנוצרות דרך פעולותיהם של הורים ממיקומים חברתיים שונים ומצטלבים. מן המחקרים האישיים שלנו והדיאלוג ביניהם אנו מציעות סדר יום חדש למחקר על משפחתיות, הרואה במשפחה בכלל, ובהורות בפרט, זירה מרכזית של אזרחות. אנו מציעות להבין הורות כאמצעי להשתתפות אזרחית, הכולל מופעים מגוונים שיכולים להיות חלק מתרבות הגמונית, ובו־זמנית להתקיים גם כאופני פעולה חלופיים.

* סדר הכותבות הוא לפי א"ב. העבודה על המאמר הייתה משותפת לכל אורך הדרך.

Parental action as a civic act: New directions for the study of familialism in Israel \ Lauren Erdreich, Einat Gilboa-Oppenheim, Lea Taragin-Zeller, and Tanya Zion-Waldoks*

In this article, we demonstrate how parental and civic actions often intertwine in contemporary Israeli society. We illustrate this point through examples from unrelated studies which explore parental civic involvement among differently positioned social groups operating within a shared national-civic-geographical space. Our insights draw on four independent studies: ultra-Orthodox parents striving to prepare their children for a better future through science education; alternative familial practices among adult graduates of Zionist youth organizations; mothers of transgender children seeking to mediate their children's changing status within their environment; and "Mothers on Guard," a protest organization fighting against police violence and institutionalized racism primarily towards young Ethiopian-Israelis. Juxtaposing these diverse cases allows us to reflect on the various intersections between family and state and to examine the variety of civic meanings produced through the actions of parents from different social locations. Based on our individual studies and the dialogue between them, we propose a new direction for research on familialism, which views the family, particularly parenthood, as a central arena of citizenship. We suggest conceptualizing parenthood as a means of civic participation encompassing a variety of approaches, which might be part and parcel of hegemonic culture or involve alternative modes of action. We propose new directions for future research that could examine how parenthood and citizenship serve as intergenerational sites for the recreation of the sociopolitical sphere and how everyday parental actions reshape family-state relations

*Authors contributed equally to preparation of the article; they are listed alphabetically.

המחקר נערך במהלך מחאת 2023 בישראל, ובדק את הנוף הלשוני (Linguistic Landscape) במרחב הציבורי באמצעות בחינתם של 200 שלטי מחאה ביצירה עצמית, במהלך החודשים פברואר–אפריל. המחקר איכותני, בעל מרכיב כמותי בבדיקת השכיחויות. שלטי מחאה הם כלי תקשורתי רב־עוצמה בשירות אקטיביזם המסוגל להעביר מסרים מורכבים באופן תמציתי ובלתי־נשכח. שלטים ביצירה עצמית מרכיבים את המרחב החברתי-פוליטי הגלוי ומשקפים חזותית עמדות מחאה. מטרת המחקר הייתה לבחון את מאפייני השלטים באמצעות ניתוח סמיוטי תקשורתי חזותי. המחקר מתבסס על תחום הנוף הלשוני ותיאוריית הסמיוטיקה. הממצאים הראו שלוש תמות עיקריות; תכנים ממוקדי אדם, קבוצה או ציבור. ניתוח האמצעים הלשוניים חשף כי השלטים מעבירים מסרים באמצעות הומור, רגשות שליליים וביקורת. מרביתם הסתמכו על אזכורים (Reference) המצריכים ידע קודם לפרשנות. מסקנות המחקר הן שהשלטים מבטאים מעט מסרים קולקטיביים, ובעיקר עמדות אישיות אינדיבידואליות. ניתוח מאפייני השלטים מדגיש סולידריות בין משתתפי המחאה לצד קיום ידע קודם משותף. שלטים ביצירה עצמית אינם מייצגים את מגוון הקבוצות בחברה הישראלית, ונעדרות מהם, למשל, קבוצות מוחלשות. המחקר תורם להבנת מאפייני שלטי מחאה, המדגישים את הדינמיקה ואת האסטרטגיות שבהן מתארגנים מסרים חברתיים־פוליטיים, ושופך אור על יחסי הכוח הדומיננטיים בין קבוצות בחברה הישראלית, בנוף הלשוני של התארגנות מחאה במרחב הציבורי.

The sign has spoken! Handmade protest signs and the sociopolitical dynamics expressed in the linguistic landscape of demonstrations \ Lior Ayali and Keren Ketko Ayali

This qualitative study, with a prevalence component, examines the linguistic landscape and power relations in the public sphere during the 2023 demonstrations against the proposed legal reform in Israel. Our research analyzes 200 handmade protest signs that were created from February to April. Protest signs are a powerful communication tools for activism, since they can convey complex messages concisely and memorably, visually reflecting protest positions and serving as an integral component of the sociopolitical sphere. This study aims to examine the characteristics of protest signs through visual communication semiotic analysis, drawing from linguistic landscape and semiotic theories. Our findings revealed three main themes focused on individuals, groups, and the public. Linguistic analysis revealed that signs communicated messages through humor, negative emotions, and criticism, with most relying on references requiring prior knowledge for interpretation. The research found that the signs accentuated few collective messages and primarily expressed personal stances. Decoding emphasized solidarity among protest participants with shared prior knowledge. However, we found that handmade signs do not represent the full range of groups in Israeli society, particularly disadvantaged groups. The study contributes to understanding the characteristics of protest signs and the dynamics and strategies through which sociopolitical messages are organized. It also sheds light on the dominant power relations in the linguistic landscape of the public sphere.