מעשים וימים: הביאנלה לאומנויות ולעיצוב 2026 – שיחה עם אנריאטה אליעזר ברונר וזינב גריביע

מוזיאון הארץ, שהוקם בשנת 1958, נוסד כמוזיאון לארכיאולוגיה, תרבות חומרית ופולקלור. גם לאחר שמותג מחדש בשנות השמונים על ידי רחבעם זאבי כמוזיאון ארץ ישראל, וגם לאחר המיתוג המאוחר בשנת 2016 כמוז"א – שמר המוזיאון על זיקתו המתמשכת למלאכות, לחומריות ולקראפט.

לאורך השנים התקיימו במוזיאון תערוכות וביאנלות שעסקו במלאכות מוגדרות, ובהן תכשיטים, קרמיקה, נייר, טקסטיל ועוד. בשנת 2020 יזמה האוצרת הראשית דאז, ד"ר דבי הרשמן, את הביאנלה לאומנויות ולעיצוב – תערוכה רחבת היקף הפרוסה ברחבי קמפוס המוזיאון כולו, ומציעה מבט רחב הנע בין אמנות עכשווית, קראפט ועיצוב. הביאנלה משקפת את טשטוש הגבולות בין הדיסציפלינות השונות, בין חומרים, טכנולוגיות, מדיומים ושפות יצירה.

אוצרות הביאנלה השלישית, 2026

אנריאטה אליעזר ברונר היא אוצרת בכירה במוז"א ומופקדת ביתן הזכוכית. תחום האוצרות שלה מתמקד בדיאלוג בין קראפט, אמנות, ארכיאולוגיה, היסטוריה תרבותית ויצירה עכשווית. היא אצרה תערוכות היסטוריות ותמטיות בתחום הזכוכית, לצד תערוכות יחיד של אמני זכוכית בינלאומיים ושלוש ביאנלות זכוכית ישראליות בשנים 2007, 2011 ו־2015. זו הפעם השלישית שהיא שותפה באוצרות הביאנלה הכללית.

גלית גאון היא אוצרת וחוקרת עיצוב, ראשת התוכנית ללימודי אוצרות במכללת שנקר וראשת מרכז שנקר לחקר העיצוב בישראל. בעבר שימשה אוצרת מוזיאון העיצוב חולון ומוזיאון הקריקטורה והקומיקס. היא אצרה ויזמה עשרות תערוכות בתחום העיצוב, ונחשבת לאחת הדמויות המרכזיות בתחום בישראל.

זינב גריביע היא אומנית ומחנכת, תושבת שגב שלום שבנגב. היא למדה במכללת קיי, בעלת תואר שני בחינוך לאמנות מהמדרשה בבית ברל, ותלמידת דוקטורט באוניברסיטת בן־גוריון בנגב. גריביע עובדת במשרד החינוך ומנהלת אשכול גנים. היא נחשבת לחלוצה במלאכת הקרמיקה בקרב החברה הבדואית, ופועלת במרחב שבין רקמה לקדרות.

דברי האוצרות בפתח קטלוג התערוכה:

"הביאנלה השלישית לאומנויות ולעיצוב התגבשה במהלך אחת התקופות הדרמטיות ביותר שחוותה החברה הישראלית. תחושות מצוקה וחוסר ודאות העיבו על כל מעשה יצירתי, והדחף ליצור נחווה בעת ובעונה אחת כחיוני וכמושהה. בתוך מציאות זו, תחומי הקראפט והעיצוב על היבטיהם השונים מתגלים ככוח חיים דינמי ומרפא, חברתי וקהילתי.

היצירה עצמה מתהווה כמעשה של אחריות – לאדם, לקהילה, ולסביבה – וכמרחב של ידע חומרי, טכנולוגי, מחקרי ומעשי שממשיך להשתנות, להתפתח, ולהתנסח מחדש.

תחת התמה "מעשים וימים", השאולה משירו הדידקטי של הסיודוס, הביאנלה שבה אל אחד ההרהורים הקדומים על מהות ה"עבודה" כמעשה קיומי ומוסרי גם יחד. שני רבדיה של הכותרת – "מעשים", קריאה לפעולה וללקיחת אחריות, ו"ימים", הקשבה למקצבי הטבע – מציעים לראות בעמל וביצירה האנושית דרך חיים שבה מוסר ופעולה כרוכים זה בזה. רק בהקשבה, בהתמדה ובאורך רוח יכול האדם לחיות בזיקה הרמונית לעולם. תפיסתו של הסיודוס את החיים מזמינה להתבוננות מחודשת במשמעותה של היצירה בהקשרה העכשווי.

הביאנלה נעה סביב שלושה צירים רעיוניים מרכזיים: עמל, כפעולה קיומית וכאחריות מוסרית; מחקר חומרי ותהליכי, כביטוי ליצירתיות הצומחת מתוך המפגש עם החומר; המשכיות תרבותית, כשיח המקשר בין עבר והווה, בין מסורת וחדשנות, ובין יצירה עכשווית לאוספי המוזיאון, המתמקדים בתרבות חומרית מקומית.

בביאנלה מוצגים כ־ 200 עבודות ופרויקטים מחקריים במנעד רחב של חומרים, גישות ופרקטיקות – מקרמיקה, זכוכית, טקסטיל, מתכת, עץ ונייר ועד חומרים סינתטיים וביולוגיים; ממלאכות יד מסורתיות ואנלוגיות ועד עיצוב פרמטרי וספקולטיבי. על אף ההקשרים התרבותיים והגלובליים שהיא מהדהדת, הביאנלה נותרת נטועה עמוק בנוף המקומי ובאנשיו – במסורות שלהם, בחומרים, וברגע הטעון שבו אנו חיים.

הביאנלה מאגדת יוצרות ויוצרים ותיקים וצעירים הפועלים ופועלות בשדה שבין קראפט, עיצוב ואמנות, ובין מדע, מחקר וטכנולוגיה. באמצעות שיתופי פעולה עם מוסדות אקדמיים ועם קבוצות עצמאיות מכל רחבי הארץ, שואפת הביאנלה לטפח מרחב פתוח של שיח חוצה־תחומים שבו יד, חומר ורעיון נפגשים לא רק כדי ליצור, אלא כדי לערער על המוכר, לאתגר דפוסי פעולה מושרשים, ולהוליד דרכי חשיבה חדשות, שנרקמות מתוך העשייה עצמה".

תמר אלאור היא פרופסור לאנתרופולוגיה במחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים והעורכת המדעית של מדור תערוכות בכתב העת קריאות ישראליות.