כאשר קיטוב פוליטי הופך אָפקטיבי: חלחול הקיטוב הפוליטי בישראל ליחסים בתוך המשפחה

כשאנחנו מספרות בשיחות חולין על נושא המחקר שלנו: "כיצד הקיטוב הפוליטי מחלחל לחיים של משפחות בישראל", אותן תגובות חוזרות ונשנות: "אהה, כן", אומרים כולם, "זה מצב מוכר, אני מכירה אחים שהפסיקו להיפגש לארוחות ערב משפחתיות". התופעה של משפחות הנקרעות בשל הקיטוב הפוליטי מוכרת, והיא מדוברת לא מעט בשיח התקשורתי. בשנים האחרונות, על רקע המשבר הפוליטי והחוקתי, אירועי שבעה באוקטובר והמלחמה המתמשכת בעקבותיהם, ניכרת הקצנה של הקיטוב הפוליטי, ההולך ומקבל ממדים רגשיים, מוסריים וזהותיים (גדרון ורוזנאי, 2025). הפוליטיקה נוכחת יותר ויותר בחיי היום-יום, ומחריפה מחלוקות לא רק בזירה הציבורית והתקשורתית, אלא גם בתוך קהילות, משפחות ויחסים קרובים. אין זו הפעם הראשונה שעמדות פוליטיות מנוגדות מביאות לפירוק של משפחות. זכור במיוחד הפילוג של הקיבוץ המאוחד בתחילת שנות ה-50, שהביא לחלוקה של קיבוצים ואף של משפחות. אולם נראה כי כיום, תופעת הקיטוב הפוליטי רחבה ועמוקה יותר, ורלוונטית לכלל הציבור.

ישראל מציעה זירה ייחודית לבחינת תהליכים של קיטוב פוליטי, שכן לצד קיטוב רגשי וזהותי גבוה, זוהי חברה פמיליאליסטית, שבה המשפחה מרכזית לכינון זהויות פוליטיות ואזרחיות וליצירת שייכות וביטחון. המשפחה נתפסת כמרחב של קִרבה, מחויבות וקשר מתמשך, ולעיתים כעוגן יציב בתקופות של אי-ודאות קולקטיבית.

בתוך הֶקשר זה אנחנו רוצות להבין את עומק ההשפעה של הקיטוב הפוליטי על חיי משפחות. נשאל כיצד משפחות משתנות ומתעצבות מחדש בעקבות אירועים פוליטיים, ומה יכולות להיות השלכותיה של התופעה מעֵבר למשפחות עצמן.

ניתוח היחסים במשפחות באמצעות מושג האפקט מאפשר לנו לחשוף עד כמה המחלוקות הפוליטיות בתוך המשפחה עמוקות ומקיפות, ועוסקות ברבדים הקיומיים ביותר: תפיסת עולם מוסרית והעתיד הראוי. הניתוח מראה שהקיטוב הפוליטי חודר לתחומים האישיים והאינטימיים ביותר, עד כדי שהוא "מחלחל מתחת לעור", כך שעבור רבים בישראל נעשו הזהויות הפוליטיות-אידאולוגיות משני צידי המתרס לזהויות המרכזיות, המאפילות אפילו על הזהויות המשפחתיות (אם, אב, אח בכור).

המשפחה – המוסד החברתי שהחברה הישראלית גאה בו כל כך – משנה אפוא את פניה. משפחות רבות אינן מהוות עוד מקור יציב לתמיכה ולביטחון, אלא נתפסות כזירות של מתח וקונפליקט מתמשכים. משפחות אחרות גזרו על עצמן הימנעות משיחות בנושאים פוליטיים, כך שהן אינן מהוות עוד בסיס לכינון סובייקטיביות פוליטית. האם תהליכים משפחתיים אלה מסמנים הֶאצה בתהליך האינדיבידואליזציה של כינון סובייקטיביות פוליטית בישראל? או, לחלופין, האם השבט הפוליטי הוא הבסיס לתמיכה, לביטחון ולשייכות, כתחליף למשפחה?

כך או כך, אנחנו טוענות שההימנעות של משפחות רבות מהעיסוק בפוליטי מצמצמות את המרחבים המאפשרים שיח פוליטי בטוח, חופשי ומוגן. חופש הביטוי הפוליטי בתחום הציבורי בישראל (תקשורת, אקדמיה, מערכת החינוך) מוגבל ומאוים כבר מזה זמן. אם גם המשפחה אינה מאפשרת דיון פוליטי, הרי שלא נותרו מרחבים רבים לדיון פוליטי חופשי בישראל. בכך מצטמצם ונחלש הממד הראשוני והבסיסי של הדמוקרטיה – האפשרות לדיאלוג פוליטי פתוח וביקורתי.

*******

המחקר הקיים על קיטוב פוליטי נערך ברובו בארצות הברית, ומסתמך בעיקר על סקרי דעת קהל (Iyengar et al., 2019) האומדים את התפלגות העמדות בציבור, או בוחנים קיטוב רגשי (Affective polarization) באמצעות שאלות על מרחק חברתי, כגון: "האם תהיי מוכנה להתרועע עם חבר מהמפלגה האחרת?". הטענה העיקרית של המחקר היא שקיטוב רגשי אינו קשור ישירות לפערים פוליטיים, אלא נובע מהתכנסות של זהויות חברתיות, תרבותיות ופוליטיות. מייסון (Mason, 2018) טוענת שכאשר השתייכות מפלגתית חופפת לזהויות אחרות, כגון גזע, דת, מגדר ומעמד, "הצד האחר" נתפס לא רק כבעל עמדה פוליטית אחרת, אלא כשייך לקבוצה המאיימת על הַסדר החברתי הראוי. כאשר העמדות נטענות גם במשמעות מוסרית, פוחתת הסובלנות לעמדות מנוגדות, והקיטוב הרגשי מתעצם.

בישראל, המחקר מצביע על קיטוב אידאולוגי-פוליטי יציב יחסית, אך על התעצמות של הקיטוב הרגשי. בשנים 1992–1999, על רקע הסכמי אוסלו, פיגועי הטרור ורצח רבין, הוכפל הקיטוב; בשנים 2001–2009, בתקופת האינתיפאדה השנייה, הצטמצם הקיטוב בשל תחושת מאבק באויב חיצוני משותף; ובשנים 2009–2022 עלה הקיטוב בחדות, והגיע לשיא ב-2022 (אמיתי ועמיתים, 2022). העלייה בקיטוב נקשרה לשלטונו הממושך של נתניהו, למשבר הפוליטי מאז 2019, להתפשטות הרשתות החברתיות, להתחזקות כלי תקשורת המזוהים עם הימין ולסבבי הלחימה מול חמאס.

למרות המחקר הענף על קיטוב פוליטי, מעט מחקרים בחנו את חדירתו לחיי משפחה. הֲנָחָתֵנו היא שבישראל, חברה קטנה וצפופה, הנתפסת כמשפחתית (עופר, 2025), הקיטוב הפוליטי בהכרח יחלחל גם לחיי המשפחה. קיטוב פוליטי אפקטיבי יכול לשנות מערכות יחסים שהיו יציבות בעבר, להעצים מתחים, לעצב מחדש תצורה של משפחות, ולעיתים אף להביא לנתק בין בני משפחה קרובים.

כדי לנתח את היחסים במשפחות מקוטבות אנחנו מסתמכות על מושג האפקט (Affect), המוגדר כעוצמה רגשית ותחושתית שאינה בהכרח מודעת או מוגדרת במלואה. זו התחושה המופיעה בגוף עוד לפני שניתנו לה שם או הגדרה, והיא עלולה להתפשט "ולהדביק" אנשים אחרים (Anderson, 2009). אף שהאפקט הומשג כהיבט קדם-תודעתי, אחמד (Ahmed, 2014) מדגישה שאפקט אינו מתרחש "לפני" שיש סובייקט, ואי-אפשר להבין חוויה אפקטיבית בלי ההקשר החברתי-מרחבי שהיא מתרחשת בו.

לדיוננו על משפחות חשוב במיוחד המושג "אטמוספרה אפקטיבית" (Anderson, 2009), המציין "חוויה רגשית-מרחבית" הנוצרת מגופים המשפיעים זה על זה ומכוננים אווירה מסוימת, המעצבת את המרחב, את האנשים ואת רגשותיהם, ובה בעת גם מושפעת מהם. אטמוספרה אפקטיבית היא התחושה המתקבלת כשנכנסים למרחב מסוים ששׂוררת בו אווירה שאפשר לחוש בה. כך למשל, אדם המצטרף לארוחה של משפחה מפולגת פוליטית, יכול לחוש את האטמוספירה האפקטיבית בחדר, דוגמת מתח, עוינות, או מאמץ קולקטיבי להשתיק דיון פוליטי. הוא יכול להצטרף לאווירה, להעמיק אותה, לנסות למתֵּן אותה, או להתנגד לה.

מטרתנו במסה זאת היא להתייחס להשלכות של הקיטוב הפוליטי על משפחות באמצעות ארבעה מופעי אפקט: ביטויים של אפקט ביחסים בין בני המשפחה, מטפורות ודימויים, שימוש בקול ובגוף, ורגשות עזים שמקבלים ביטוי ביחסי משפחה. ההפרדה בין ארבעת מופעים אלה היא לצרכים אנליטיים בלבד, שכן ביחסים המשפחתיים בחיי היום-יום לעיתים קרובות הם מופיעים ביחד וכרוכים זה בזה.

המסה, תוצר ראשון של מחקר המצוי בתהליכי עבודה, מתבססת על ראיונות חצי-מובנים שערכו שלוש הכותבות עם עשרים מרואיינים ומרואיינות, בני 41–72, אשר העידו על קונפליקט פוליטי במשפחתם הקרובה. מרביתם מזדהים עם המרכז-שמאל ומיעוטם עם הימין, אך יש לציין שהקונפליקט אינו נע תמיד על צירים אלה. בשאלת החטופים, למשל, לא אחת חצו העמדות הפוליטיות קווים מסורתיים.

אפקטים של קיטוב פוליטי במשפחות

בראיונות בלטה החזרתיות בשימוש במטפורות של אש, להבות, פיצוץ, חום, שריפה, ניצוצות, לתיאור הוויכוחים במשפחה. גלית אמרה: "כשאבא שלי פתאום התחיל לדבר על הפצ"רית, זה היה כמו גפרור שניצת על ערמת שחת… ישר הרגשתי חום בכל הגוף". דימויים של אש מדגישים תחושה של אובדן שליטה, איום קיומי, לצד חשש מסדקים בלכידות המשפחתית. המטפורות של שריפה מבטאות את האווירה שנוצרת כשיש ויכוח קשה במשפחה, וגם את המיידיות בהתפשטות התחושות הגופניות כשעולה אי-ההסכמה.

דימוי דומיננטי נוסף, המעיד גם הוא על חשש מאובדן שליטה, הוא הדימוי של שטיפת מוח, הנאמר בדרך כלל על הצד האחר (עדי, על אביה: "פטריות הרעל של ערוץ 14 אכלו לו את המוח"). דימוי זה שולל את הפעלנות והחשיבה העצמאית של האחר, המוצג כנשלט בידי ערוץ תקשורת וכמזיק לעצמו ולסביבתו, ומלמד על אווירה אפקטיבית של כעס, ובעיקר על חוסר אמון והערכה ביחסי המשפחה.

הוויכוחים הפוליטיים במשפחה תוארו בראיונות כקולניים מאוד, מלווים תדיר בצעקות ובהרמת קול (איתמר על בן-זוגו: "כל הלילה צעקנו, היה לילה סוער נורא של צעקות"). לעיתים, הדרך היחידה להפסיק את הצעקות היא לעזוב את החדר, אלא שגם עזיבת החדר מלווה בצעקות מתמשכות. במקרים אחרים, האטמוספירה האפקטיבית מתבטאת לא בקול חזק, אלא בשתיקה ובניכור (רחל: "המפגשים ביני לבין בעלי היו שקטים. עד שאפילו הפסקנו לדבר אחד עם השני"). האווירה הדוממת כלפי חוץ, אבל הסוערת ורוויית מתח מבפנים, נועדה לשלוט ברגשות שעלולים להתפרץ ולהרוס את היחסים. הצעקות וההשתקות ההדדיות מבטאות אפוא אותו אפקט משפחתי: מתח וניכור הנובעים ממחלוקת פוליטית.

לצד הקול, הצועק או המושתק, הביטוי הבולט ביותר של אפקט הוא דרך הגוף עצמו. בראיונות שמענו על תזוזה באי-נוחות, הפניית הגב לדוברים האחרים, יציאה למרפסת או לחצר תוך כדי ויכוח, או התכנסות פנימה כדי להתנתק מהדיון. כך הגוף הוא שמדבר, מביע קושי, כאב ומצוקה (אורן: "ואז נאמרה המילה 'רצח עם', ואחותי קמה והלכה. ואחרי זה לא דיברנו שלושה וחצי חודשים"). הפעולה הגופנית מבטאת זרוּת הכרוכה בעצב על אובדן קשר קרוב. אצל אחרים, הגוף אינו מתנתק מהדיון, אלא מחצין את הזעם כמעט מעצמו, כשהכעס יכול להוביל לתגובות גופניות העוקפות איסורים נורמטיביים, למשל הנפת אצבע משולשת למול דוד מבוגר.

התרחקות פיזית קשורה לרגש של בושה. דוברים משני הצדדים העלו רגשות של בושה ביחס למילים שנאמרו או נכתבו ברשתות על-ידי הורים או אחות. "איך את לא מבינה", הסביר לנו גבר אשר אחיו הצביע לבן-גביר: "אנחנו מתביישים בו". בושה מלמדת על התפיסה שלפיה העצמי פגום (Ahmed, 2014), והיא מורגשת במסגרת קשרים עם אחרים, כאשר אנשים חשים שנכשלו בהגשמה של אידיאלים או סטנדרטים חברתיים. הבושה יכולה להיות בבן המשפחה, אבל גם במקום שהמשפחה הגיעה אליו בעקבות הקיטוב הפוליטי. במקרה זה מדובר בכישלון מוסרי, שכן התחושה היא שהמשפחה נכשלה במימוש האידיאל של המשפחתיות כמסגרת מכילה ומקבלת.

השימוש החוזר במטפורות עוצמתיות של אש ואובדן שליטה, השימוש בקול או בשתיקה, ועבודת הגוף הביעו רגשות הנחווים כעזים במיוחד: זעם, עלבון, שנאה והתנשאות, והמחישו את אופייה הרגשי של המחלוקת המשפחתית. אצל אחרים, לא מעטים, באה לביטוי גם עצבות גדולה, הקשורה לנתק ביחסים או למחשבות על פרידה וויתור על הזוגיות. רגשות עזים אלה ביחסי המשפחה קשורים ישירות למצב המדינה, כפי שאמרה רחל: "אני כועסת הרבה בתקופה האחרונה. כועסת וכואבת. […] גרימה של מדיניות מכוונת לפרק לנו את המדינה עד המשפחה".

עוצמתו של האפקט הפנים-משפחתי, כפי שהיא מתבטאת במטפורות, בקול, בגוף וברגשות עזים, מלמדת עד כמה הקונפליקט הפוליטי "פולש" לתוך הגוף שלנו, וחודר ליחסים בין אנשים הרואים בעצמם חלק מיחידה משפחתית אחת. השיח של המרואיינים ממחיש כיצד תהליכים פוליטיים רחבי היקף משפיעים על דפוסי קִרבה, ריחוק וניהול קשר במשפחה. במובן זה, המשפחה אינה רק מושפעת מן המתרחש במדינה, אלא מהווה מרחב שהקיטוב הלאומי מקבל בו ביטוי רגשי, גופני והתייחסותי. בחלק מהמשפחות, קשרי המשפחה אינם מגשרים על פערים פוליטיים, והקיטוב הציבורי מצמצם את האפשרות לאינטראקציה משפחתית, גם בין בני-זוג או בין הורים לילדים. בכך מיטשטשת ההפרדה בין המרחב הציבורי לפרטי, ואף המרחבים האינטימיים ביותר אינם מוגנים מפני העולם הפוליטי. כאשר מחלוקת פוליטית מערערת גם קשרים אינטימיים וקרובים ביותר, השלכותיה חורגות מן המשפחה עצמה, ויכולות להעיד על משבר רחב יותר ביכולת לדמיין חיים פוליטיים משותפים בישראל.

מקורות

גדרון נעם ויניב רוזנאי, 2025. דמוקרטיה בנסיגה: פופוליזם, קיטוב וההפיכה המשטרית. אוניברסיטת רייכמן.

עופר, שירה (2025). מה ניתן ללמוד על המשפחתיות בקרב יהודים וערבים בישראל מתוך גישת הרשתות האגוצנטריות? קריאות ישראליות 8, 181–155.

Ahmed, Sara (2014). The cultural politics of emotion (2nd ed.,). Edinburgh University Press.

Anderson, Ben (2009). Affective atmospheres. Emotion, Space and Society 2(2), 77–81. https://doi.org/10.1016/j.emospa.2009.08.005.

Iyengar, Shanto, Yphtach Lelkes, Matthew Levendusky, Neil Malhotra, & Sean J. Westwood (2019). The origins and consequences of affective polarization in the United States. Annu. Rev. Political Sci. 22, 129–46.

Mason Lilliana (2018). Uncivil agreement: How oolitics became our identity. Chicago: Univ. Chicago Press